דאדלי ההורס

תחנת 9 ושלוש רבעים היתה עמוסה וסואנת, מלאה אנשים שמנסים להיפרד מילדיהם.

שתי ילדים צועדים עם כלובי ינשוף מקרקשים על גבי העגלות שלהם. אחריהם פוסעת אישה גי'נג'ית, אימם. אחריהם אב עם משקפיים מרכיב על כתפיו ילדה צעירה.

"אבא, הוא לא מפסיק להגיד את זה" רטן הילד הצעיר.

"ג'יימס, די עם זה" אמר האב הממושקף.

" רק אמרתי שאולי ישבצו אותו בסלית'רין. אי אפשר להגיד שזה לא נכון... נו, טוב" עונה האח הבכור.

הצעיר מרים מבט אל אמו, "תכתבו לי, נכון?"

"יום יום, אם זה מה שתרצה" ענתה האם.

"לא.לא יום יום. ג'יימס אומר שרוב הילדים מקבלים מכתבים מהבית רק פעם בחודש בערך. אני לא רוצה ש.."  אמר הצעיר.

"אחיך קיבל מאיתנו שלושה מכתבים בשבוע בשנה שעברה" אמר האב.

"מה? ג'יימס?" אלבוס שלח מבט תמוה לאחיו.

"כן. אולי עדיף שלא תאמין לכל מה שהוא מספר לך על הוגוורטס. הוא אוהב למתוח אותך, אחיך" אמרה האם.

ג'יימס מחייך חיוך שובב.

"תתעורר פדלאה!!! יש לי יומולדת היום!!" צרח ילד שמן שרץ מעל המדרגות בכדי להפריע לבן דודו הנם את שנתו בחדר מתחת למדרגות.

"תפסיק לחלום מקלון בלי שכל!!" הוא המשיך לצרוח בהנאה גדולה.

"קם קם" אמר הארי בעודו שם משקפיים.

הארי ירד במדרגות ופגש את דודו נסיך השומן.

"חלמתי חלום מוזר, שאני עושה קסמים, ואפילו יש לי אישה וילדים והיא פשוט מהממ-"

"ילד, סתום אם בא לך לאכול".