זה היה בוקר שמשי. משפחת פוטר נראתה בסמטת דיאגון, טדי לופין בן האחת עשרה ביחד איתם. לפני הנסיעה להוגוורטס, הם נסעו לקנות שרביט. טדי, כמובן, התרגש ולא הפסיק לשאול שאלות. ״מתי קונים שרביט? איפה אוליבנדר?״ ״סבלנות, טד,״ אמרה ג׳יני, ״סבלנות.״ ״אבל אני רוצה לקנות שרביט! כמה זמן אני צריך לחכות?״ הארי, שעמד בצד, חייך אל ג׳יני ולאחר מכן אל טדי. ״הנה אוליבנדרס,״ אמר, ״אתה יכול להיכנס לקנות שרביט. אנחנו נחכה לך כאן.״ טדי הסתכל על השלט מעל החנות, עליו היה כתוב בגדול ״אוליבנדרס יצרני שרביטים״. הוא התמהמה מעט, ולאחר מכן נכנס. בתוך החנות, טדי ראה אדם זקן. הוא ניחש שזה אוליבנדר. ״חיכיתי לך, טדי,״ אמר. טדי נבהל מעט. ״אתה יודע איך קוראים לי?״ שאל, ספק סקרן ספק מפוחד. ״כמובן,״ ענה אוליבנדר, ״הכרתי את אביך, רמוס, ואת אמך, נימפדורה.״ ״באמת?״ שאל טדי בהפתעה. אוליבנדר חייך אליו חיוך רחב. ״כמובן,״ השיב, ״אני נתתי להם את השרביטים שלהם.״ ״וואו!״ קרא טדי בהתרגשות, ״אני יכול לבחור שרביט?״ החיוך של אוליבנדר דעך לחצי חיוך. ״אתה לא בוחר את השרביט, השרביט בוחר אותך.״ ״אוקיי,״ ענה טדי, ״אז השרביט יכול לבחור אותי?״ אוליבנדר חייך, קם ממקומו והביא קופסה מאחד הארונות. הוא הוציא משם שרביט והושיט אותו לטדי. ״עץ דובדבן,״ ציין אוליבנדר, ״עשרים ותשעה סנטימטרים, שערה של חד קרן.״ טדי לקח את השרביט מאוליבנדר. בעת שהחזיק בו לא הרגיש דבר, ואמר זאת לאוליבנדר. ״אוקיי, אוקיי,״ אמר אוליבנדר והוציא שרביט חדש. ״נסה את זה - שיערות של אדם זאב, עשרים ושבעה סנטימטרים, עץ עוזרד.״ טדי לקח את השרביט, אבל גם השרביט הזה לא גרם לו להרגיש כלום. הוא החזיר אותו לאוליבנדר. אוליבנדר נראה מעט מופתע, והוא הלך לאחד הארונות הרחוקים. הוא חזר עם שרביט חדש, שונה מקודמיו. ״נסה אותו - עץ אשוח, שלושים סנטימטרים, נוצה של עוף חול.״ טדי החזיק אותו והרגיש חמימות נעימה בין האצבעות. היא חייך, מה שגרם לאוליבנדר להבין מה קורה. ״השרביט הזה מתאים לי!״ אמר טדי, ״אני בטוח! כמה הוא עולה?״ ״עשר אוניות,״ אמר אוליבנדר. טדי שילם, אמר תודה ורץ אל מחוץ לחנות. בחוץ חיכתה לו משפחת פוטר. ג׳יימס סיריוס פוטר הביט בשרביט של טדי בקנאה, והארי עמד עם ינשוף לבן. ״מתנה בשבילך,״ חייך. טדי צווח בשמחה, ומזווית עינו ראה את ג׳יני מגיעה עם גלימות. ״טוב, הכל מוכן,״ חייך אליהם, ״הגיע הזמן ללכת להוגוורטס.״ משם, היה ניתן לראות את המשפחה הולכת לכיוון תחנת הרכבת.
(וואו וואו פיק ראשון שלי אם תאהבו אני אצור עוד )
|