כמו רומיאו ויוליה

"לא!"

הפיצוץ היה חזק והותיר אחריו אור כתום שדעך לאיטו.בראד קפץ על רייצ'ל והפיל אותה לעבר האח הגדול,ששימש באותו זמן כמקום מחסה בטוח.רייצ'ל נחבטה בראשה ממסמרי האח ושפשפה את ראשה,נאנקת בכאב בעוד סימן כחול מופיע על מצחה.תוך שנייה מנורת הבדולח הענקית שהייתה תלויה על התקרה החלה להתנדנד ושברי בדולח עפו לכל עבר.המנורה נפלה בחבטה אדירה על פני הרצפה,באותו המקום שבו רייצ'ל עמדה לפני כמה דקות."אנחנו בטוחים כאן" אמר בראד ספק בהיסטריה ספק ברוגע כאשר תמונת האביר הישנה נקרעה לחתיכות על ידי סכין מטבח."מה הם רוצים?" שאלה רייצ'ל.בראד הביט סביבו וסגר את הדלת הפלדה של האח ונעל אותה בעזרת שרשראות ברזל שקשר לבורג בולט בתקרת האח."אני לא יודע" אמר ומישש בכיסו.רייצ'ל צפתה בו מוציא נר קטן וגפרורים.הוא נראה חסר אונים לרגע,אבל אז תפס בעששית קטנה שהייתה שלמה לגמרי וכנראה הגיעה לשם בזמן הפיצוץ.תוך רגע אור חיוור מילא את חלל האח הקטן ורייצ'ל מצאה עצמה צמודה לגופו של בראד.היא ניסתה להתרומם,מסמיקה,אבל הרגל לא אפשרה לה."הרגל" לחשה רייצ'ל בכאב.בראד הוציא מכיסו תחבושת והתרומם בעדינות.כשהצליח להגיע לרגלה של רייצ'ל,ראה שהיא מכוסה בדם ושברי זכוכית.

"אולי הוא גילה,אבא שלי" מלמל בראד בדאגה והציץ מפתח קטן לעבר הטרקלין המכוסה זכוכיות.הוא צפה בפסלון הזהב מתרסק לרסיסים."אז הוא הורג אותך?" שאלה רייצ'ל בהיסטריה "בבית שלך?" "רייצ'ל,תשתקי,את לא עוזרת" סינן בראד בעצבנות.רייצ'ל הסבה את פניה,פגועה ואמרה "אז מה עושים?" "לא יודע" אמר בראד.

הם שתקו.בראד כינה את השתיקה "שתיקה סוררת." רייצ'ל אומרת שהוא אידיוט ושפשוט הוא לא פתח שיחה כמו שג'נטלמן צריך לעשות.באותו זמן אף אחד לא חשב שהכל יקרה.

"אז...מה נעשה עכשיו? כלומר אחרי שהם..." "את זה." לחשה רייצ'ל בעדינות וקרבה את פניה לעברו.הוא עצם את עיניו למחצה ו-

קראש.קול פיצוץ נשמע ורייצ'ל ובראד נעלמו בעננת עשן וגבס סמיכה.הם החלו לרוץ משתנקים,כל אחד לכיוון אחר,מקווים להיפגש שוב.מתישהו.

זו הייתה שעת לילה מאוחרת כשבראד הגיעה ליער,עייף,חבול ועצוב.הירח ילל שיר שקט עם הרוח והענפים העבים סטרו בפניו של בראד והוא עצם את עיניו על כל מכה ומכה שקיבל.

בכל רגע נתון נשמעה יללת זאבים שהפחידה אותו עד מוות,אבל הוא פחד לראות או לברוח והעדיף פשוט ללכת.כמה שיותר מהר.

כשהגיע סוף סוף לקרחת היער השמש כבר הציצה בין העצים העבותים ובראד צפה בה עולה אל השמיים וצובעת אותם באדום וכתום.

הוא התיישב לאדמה.האדמה הייתה קשה ומכוסה בשברי ענפים לא נוחים.הוא שבר מקל אחד לחתיכות וכן הלאה,משועמם.

דמות שחורה הגיחה מהעצים העבותים ברעד,כל תנודה שלה רומסת ענף קטן.בראד נדרך ותפס מקל בתקווה שהמקל יכול לחתוך בן אדם.שטויות.אבא שלו אמר שכשהוא נכנס לפחד הוא מתחיל לחשוב שטויות.

"בראד!" פלטה הדמות בקול כל-כך מוכר.בראד ניסה להיזכר בקול.כל-כך קרוב אבל קשה להשגה.כמו,כמו...כמו רייצ'ל."רייצ'ל!" אמר בראד כשהדמות הסירה את הברדס השחור שכיסה את ראשה וחשפה שערות בלונדיניות ועיניים חומות גדולות.רייצ'ל חייכה בראותו מאושר וחיבקה אותו חזק ואז אמרה "הם רודפים אחריי." "גם אחריי" לחש בראד. רייצ'ל נתנה לדמעות לזלוג מעיניה.סימני ייאוש הופיעו בפניו של בראד."ידעת טוב מאוד,שזה יקרה" הוא פלט "את בת למשפחת רומנס! לעזאזל!" "אני לא כמוהם ואתה יודע את זה!" אמרה רייצ'ל."ההורים שלי...פאק,אני בן למשפחת מלוכה ועומד להתחתן עם בת למשפחת משרתים...הם ירצחו אותי בעודי חי." "ממי אכפת להורים שלך ממך,בכלל?" שאלה רייצ'ל בגסות." זה לא קשור אליי.השמועה שבראד בלק בנו של קיסר כפר 'ווית'רוס' יוצא עם רייצ'ל רומנס ביתו של אדון הכפר היריב תתפשט כמו אש בשדה קוצים.""אז בוא נברח!" אמרה רייצ'ל "בוא נברח ונחיה ביחד לנצח...בוא נקים משפחה לבד ו..."

"רייצ'ל,אנחנו לא רומאו ויוליה."

"אנחנו יכולים להיות."

בראד חייך לעצמו והביט ברייצ'ל שהתיישבה לצידו על האדמה והביטה במשפחת נמלים שניסתה לחצות שלולית מים."אני רק בני 15 רייצ'." אמר בגיחוך "את קוראת יותר מידי ספרים" "אז מה,לאהבה אין גבולות!" קבעה רייצ'ל וצחקקה בעדינות."הבעיה שאצלנו יש" אמר בראד ותפס בידה." תראי...אני אוהב אותך.אבל אנחנו צעירים מלהתחיל להיכנס לסרטים האלה." הוסיף "גם נצליח להשכין שלום,הם יריבו על כול דבר.אנחנו ניפתח במלחמת כפרים בגלל השם של הילד.הם יריבו על סידורי הפרחים אפילו."

רייצ'ל חייכה והוא ליטף את לחיה."אני מבטיח לשיר לך סרנדה מתחת לחלון ברגע שאצליח להגיע בלי להסתבך עם הממשל."

רייצ'ל נתנה לו מכה בכתף."שלא תעז,אתה זייפן נוראי" "יופי,תודה! איזו חברה מעפנית יש לי!" "שתוק לפני שאני ארביץ לה אם מקל!" איימה רייצ'ל והרימה מקל קטן מהרצפה,ונופפה בפניו של בראד.

"היי,היי!" קרא בראד בגיחוך " אסור לך להיות אלימה לחבר שלך,זה נוגד את הזכויות!" "זכויות של מה?"

"אה...לא יודע."

רייצ'ל חייכה."אמרתי לך שאתה מפגר?" "אמרתי לך שאני אוהב אותך?" היא חייכה שוב.הוא התקרב לנשק אותה,קצת מהסס.נשמעו פסיעות רגליים רועמות וקול שאמר "אני שומע קולות,הם כאן ג'ייק!".בראד ורייצ'ל ברחו.

קטר הרכבת צפר והילדים רטנו שאמם מעקבת אותם על הרציף."ואל תשכחו,אל תבהילו את קט,הוא בורח מכל דבר ואם יש בעיה תתקשרו או משהו..." "אמא,אנחנו יודעים" אמר ג'סטין בעצבנות.לורה עלתה לרכבת במהירות ורייצ'ל הספיקה להדביק נשיקה חמה ורטובה ללחיו של ג'סטין לפני שזה עלה גם הוא לקרון הרכבת שהיה אמור להוביל אותם לסבא וסבתא.

"הם יסתדרו,אבא שלי אוהב אותם.אל תהי לחוצה כל-כך.הכל יהיה בסדר." אמר בראד.

"אני מקווה." חייכה רייצ'ל.

בראד חיבק את כתפיה."אז...אנחנו כמו רומאו ויוליה?"

"אני מקווה שלא,אני לא רוצה למות בזמן הקרוב."