ממש כמו באגדות

טוב, לפני שאני מתחילה, אני חייבת לומר לכם שעבדתי קשה מאוד על הפרק הזה.

ממש ממש ממש קשה ! פעמיים הקובץ נמחק לי ונאלצתי לעשות הכל מההתחלה...

וזה מתיש! אז תיזהרו לכם אם לא תפציצו בתגובות (;

*וויתור זכויות- רולינג המדהימה :)

***

 "                                                                                                        16.6.2016

לאמא ואבא היקרים,                                                                   

אני כל כך מצטערת.

אין בי את הכוחות הנפשיים בשביל לעמוד מולכם ולומר זאת,

אך אין מילים בפי לתאר עד כמה שאני מצטערת על הסבל שאני אגרום לכם.

אין בי את הכוח לעמוד מולכם, ולדעת שאנחנו נפרדים לנצח, שצריך לומר שלום.

אני מקווה שיבוא יום, ותבינו את מעשי- אך שוב, אני כל כך מצטערת...

אני מאחלת לכם, ולכל הארץ והעולם- שמעשי ישפיעו ויגרמו לכך שיהיה טוב יותר.

אני רוצה לומר לכם תודה על כל השנים האלו, שהייתם ההורים הכי נפלאים שיכולתי  לבקש לעצמי, הורים ממש מהאגדות.

אני מקווה שמעשי יחוללו פלאות.

בקשתי האחרונה היא שתהיו מאושרים.

אני אוהבת אתכם המון!

אליסה אן ג'ונסון

אליסה

נ.ב תיזהרו מארנבים"

גברת ג'ונסון ישבה על הכורסא המתנדנדת וקראה את המכתב.

אך למרות גילה המופלג וזיכרונה המקוטע, ראשה היה צלול ביותר. היא אפילו זכרה את תוכנו של המכתב בעל פה.

כבר 50 שנה שהיא מחפשת רמזים להיעלמותה המסתורית של ביתה היחידה- אליסון.

היא זכרה את אותו היום, בו ביתה לא חזרה הבייתה כמו בכל יום, והיא מצאה את המכתב השחור על מיטתה של אליסון.

היעלמותה של אליסון- נערה בת 16 מדהימה ואחראית במיוחד לגילה, עוררה הרבה שאלות ללא תשובות, עצב ויגון.

היותם של משפחת ג'ונסון משפחה של קוסמים, גרמה לכך שהמשטרה לא לקחה את אמירותיהם ברצינות ואף שקלו לאשפז אותם בבית חולים לחולי נפש. מר ג'ונסון אף הכה את אחד השופטים בגלל שהוא גיחך לגרסתו.
מאז מר וגברת ג'ונסון החליטו לחקור את העניין בעצמם, והם ירדו למחתרת.

אך לאחר 50 שנה של חיפושים, החליטו הזוג ג'ונסון שבזבזו את כל חייהם בחיפוש אחר ביתם, ושעליהם להתחיל – אומנם באיחור, אבל להתחיל לבנות חיים משל עצמם.

גברת ג'ונסון הזילה דמעה.

ביתה הייתה אמורה להיות בת 66 באותו היום. זקנה ממש.

מאז ומעולם מכתבה של אליסון היה מוזר במקצת. במיוחד המשפט: "תזהרו מארנבים". נשמע היה כאילו זה רמז נסתר או צופן סודי.

ועוד משהו... היא כינתה את עצמה אליסה, במקום אליסון- משהו שמעולם לא קרה בחייה. היא אף ציינה בחייה שהיא אוהבת את שמה ולעולם לא תשנה אותו.

מר ג'ונסון הניח שאמרות אלו נאמרו מהלחץ שבו הייתה נתונה אליסון. הרי, זה נשמע ממש כמו מכתב התאבדות!

אך גברת ג'ונסון לעולם לא הפסיקה לחשוד...

המשטרה כמובן סגרה את התיק בטענה שמגישי התלונה הם חולי נפש, ויש להקל עימם, אך היעלמותה של הנערה אליסון אן ג'ונסון נשארה במשך 50 שנה, בגדר תעלומה...

(שנת 2066)

---

"קרוסוויאר, תבדוק עכשיו את התיקים של השנים 2010-2020, אני רוצה לעשות מיונים. הבא לכאן רק את התיקים החסויים. אני רוצה לטפל בהם סופית" אמר הנער הבלונדיני הנמרץ ליאו ווילסון לעוזרו ג'ים קרוסוויאר.

"אין בעיה, בוס" חייך אליו ג'ים בהערכה.

ליאו ווילסון בנו של השוטר המוערך ג'ורג' ווילסון מילא את מקומו של אביו כבר חצי שנה. כולם העניקו לו כבוד רב, על אף גילו הצעיר.

אך למרות היותו הצעיר והפחות מנוסה מכולם, הייתה סביבו הילה של הערצה מכל כיוון. והכי מדהים? הוא לא היה שחצן.

השוטרים העריכו אותו והיו לו קשרים טובים עם כל המחלקות, הוא היה מקובל ואהוב בחברה והבנות סבבו סביבו...

כולם אהבו אותו, והאמת? אפשר להבין.

התושייה והמרץ שלו, העקשנות והדבקות במטרה, הכישרון, החוכמה... כל אלו מגנטו אליו אנשים בצורה יוצאת דופן. בכללי- הוא היה מוצלח בצורה יוצאת דופן.

כמעט מושלם.

לפתע ליאו הרגיש כאב ראש חזק.

הוא הלך למשרדו, והתיישב מול ערימת התיקים והקלסרים הפתוחים שהיו לפניו.

הפעם, בניגוד לכל הפעמים, לא היו לו אנרגיות מספיקות בשביל לשבת ולפתור תעלומות או לסגור תיקים ישנים- שאלו היו תחביביו מלבד משחקי הכדורסל.

הוא פתח באי רצון את הקלסר שהיה הכי קרוב אליו.

אך ברגע שהחל לקרוא מה שהיה כתוב שם...

הוא לא הצליח להפסיק.

(שנת 2066)

---

אליסון פקחה את עינייה.

היא הרגישה כאב ראש חזק. היא בדקה את כיסה, האם השרביט עוד בתוכו?

אך היא גילתה שבמקום שרביט, נח בכיסה בקבוק קטן מאוד.

היא החזירה את הבקבוקון לכיסה, והחלה לחפש בלחץ את שרביטה. היא לא תכננה להגיע לשם ללא השרביט!

מי היה מאמין שהוא יאבד בדרך?

היא ביזבזה שעות בחיפוש אחר שרביטה, עד שלבסוף התייאשה.

דמעה זלגה מעינייה הכחולות.

היא לעולם לא תצא מכאן!

לפתע היא ראתה חתול, ענק.

והחתול- חייך לה.

משום מה, היא בכלל לא הייתה מופתעת...

(שנת 2016)

***

מקווה שאהבתם... ומתחתי אותכם...

אם לא אהבתם את זה שכל קטע הוא משנה אחרת, או שזה יצא מסורבל ויותר מדי מעורפל ולא מובן- תגיבו! אני אשפר, מבטיחה!

פאנפיק ראשון... מקווה שיאשרו לי אותו... (:

האהא!

נתראה בפרק הבא =]

		הפרק הבא