כשגורלות נפגשים

אני רק רציתי להגיד שאני רוצה שתכתבו ביקורות בונות, גם מי שלא אהב!
תודה,

נגה 

בדיוק כשגברת פומפרי נעלמה מאחורי הדלת הגדולה נכנס בלייז למרפאה.

"מאדם פומפרי" צעק לה דראקו הגברת יצאה ואמרה:"כן כן,אפשר מבקרים רק אל תצעק העלמה גריינג'ר ישנה!"

"מי העיר אותי?" שאלה הרמיוני שהתעוררה מצעקתו של דראקו "מאלפוי, אל תעיר אותי יותר! שמעת?" הוסיפה לאחר שראתה שדראקו שוכב במיטה שבקצה השני של החדר. התשובה הגיעה במהרה:"אוהו!!! כמה ששמעתי!!!!!" והוא ובלייז צחקו בקולי קולות. הרמיוני נעלבה וסגרה את הוילון של המיטה, רק אז שמה לב לחבריה היושבים סביב מיטתה.

"הי" היא אמרה  "מה שלומך?" שאלה ג'יני. הרמיוני ענתה:"אהה, בסדר. המאלפוי הזה קצת עלה לי העצבים כרגע!"

"כן, ראינו" אמרה לונה שישבה ליד ג'יני. הארי התחיל לומר:" מה לשם כל הרוחו—" אך לא סיים את המשפט כי מולו עמדה פנסי ושאלה בקול חד ומאיים:"איפה דראק שלי?"

בצד השני, כאשר שמעו את המשפט, שני הילדים הסכימו שבלייז צריך לצאת מהמרפאה. עכשיו מה שנותר לדראקו לעשות זה להתפלל שאף אחד לא יענה אך הוא גילה שאף אחד לא עשה לא טובה, כי בדיוק אז אמרה הרמיוני:"בקצה השני של החדר".

"דראקו שלי!" אמרה פנסי וכשראתה שהוא אינו מתקרב לתת נשיקה היא נזפה:"אפשר איזה נשיקה או שתיים?" אך מאלפוי חשב על כך מראש ואמר:"אוהו, כמה שהייתי רוצה!! אך אינך רוצה להידבק במחלתי! הלו כך?!". "אתה חולה? אוי מסכנון, אבל גם אני מסכנה כי אם לא אמהר עלולות לרדת נקודות לסלית'רין!" אמרה. "ביוש, מותק מתוק שלי!!" והפריחה נשיקה באוויר.

"ביי הרמיוני, תרגישי טוב!!" אמרו חבריה לפני שעזבו את המרפאה ורצו לשיעור. אך היא לא הרגישה טוב, ממש לא. ברגע שכולם הלכו קם מאלפוי מהמיטה שלו והתקרב להרמיוני. היא הרגישה בחילה ופחד מפניו. הוא התקרב אליה עד שהיה ליד ראשה של הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא