הרמיוני זאת אני, אז המכתב הוא בשבילי?

זה פאנפיק ראשון שלי אז תתחשבו אם יצא גרוע...(ואני באמת שלא יודעת אם תואהבו ואם זה גרוע...)

כל הזכויות שמורות לרולינג.

עוד שיעור לשון בבית הספר היסודי ליגנר, שבו הרמיוני לומדת.

לומדים על התחביר. היא כבר מכירה את הנושא.

אתם מבינים, הרמיוני לומדת את החומר של כל חודש מראש ואז מצליחה בכיתה ועונה לכל התשובות של המורה- כי היא תלמידה מצטיינת.

תתפלאו או לא, לא תמיד כייף להיות תלמידה מצטיינת, וגם הרמיוני חושבת כך.

אין לה חברים, וגם לא טלפון, הרי עם מי תוכל להתכתב? היא מנודה- והיא יודעת את זה.

זה כואב, גם אם היא מסתירה את זה, עמוק בלב זה כואב, והיא לא יודעת אם בפעם הבאה תוכל לשמור את זה עמוק בלב. זה קשה.

טוב אבל היא לא יודעת שאחרי שיעור הלשון הכל יהיה שונה... הרי באותו שיעור לשון, באותו יום שלישי, היה לה יום הולדת. אחת עשרה, היא בת אחת עשרה. ואתם יודעים מה זה אומר....

9:15

הצבעתי גם לשאלה הזאת, גם עליה ידעתי לענות וגם עליה רק אני ידעתי לענות.

לפי המבט של המורה היא יודעת שהמורה משועממת, כי רק הרמיוני, רק אני עונה כל הזמן, ולפי המבט של המורה, אני עונה בפירוט יתר על השאלות...

המורה הזאת לא נחמדה, אני אוהבת יותר את המחנך שלנו מר רובינסון, הוא נחמד, מצחיק, מפרגן וגם עוזר לי להתמודד עם החרם שעושה עליי הכיתה.

שנייה רגע אני ראיתי עכשיו ינשוף עובר חלון?! או שרק שנייה, אולי זו תנשמת? טוב בכל מקרה זה מוזר....כולם יודעים שינשוף ותנשמת הם דורסי לילה המופיעים רק בלילה! או שבעצם אני מקווה שכולם יודעים את זה...זה די ברור...

9:45

הפסקה ואני יושבת בצד, ליד הדלת של הכיתה וקוראת ספר.משעמם.משעמם כמו כל הפסקה אחרת, אבל אני רגילה לזה, זה קורה כל הפסקה...

למרות שהיום אני די מאוכזבת. היום יש לי יום הולדת אחת עשרה ואף אחד לא שם לב. אבל למה אני מצפה, אם לא מתייחסים אליי מכיתה אלף, וחלק גם כבר מהגן, למה שהתייחסו אליי עכשיו?

14:15

סוף היום.

אמא ואבא אמרו שהם יחזרו מוקדם, כדי שנחגוג לי יום הולדת ביחד.

אבל עד שהם יבואו אני ינקה ואסדר קצת את הבית.הרי אני ילדה טובה...

15:00

טוב, אז עד עכשיו סידרתי את השולחן בסלון ובפינת אוכל, אכלתי את הפנקקים שנשארו מהבוקר לארוחת צהריים, ומה שכחתי? אה, כן, להוציא דואר!

15:30

אוקיי אני עדיין יושבת על הכסא ליד השולחן, כבר חצי שעה. אחרי שקראתי את המכתב שאני מחזיקה ביד כבר שלוש עשרה פעמים וזוכרת אותו בעל פה.

אני המומה. אתם בטוחים שזו לא בדיחה? זה לא הגיוני, אין דבר כזה מכשפות! למרות שזה לא הוכח מדעית...

אני הרמיוני. אתם בטוחים שהמכתב הזה הוא בשבילי?

16:15

אני שומעת מפתח בדלת. אמא הגיעה. איך לעזאזל אני אמורה לספר לה על המכתב הזה? ואם היא בכלל תאמין...מה אני הולכת לעשות?

אשמח לתגובות ואם תואהבו מבטיחה להעלות עוד פרקים!

וסליחה אם זה פרק קצר מדי אני רוצה לראות אם הכיוון שלי נכון...

		הפרק הבא