ההנאות הקטנות

היי חבר'ה, בגלל שאין לי כוח להוסיף עוד ועוד פרקים, אני כותבת את זה בצורת פיקצר.

אנא התייחסו לכך כאל כמה פרקים.

תהנו! D:

פרק 1 - המעריץ הסודי

תיאה הביטה באלאיה היושבת בספריית הארמון.

מאז שהצליחה לשכנע אותה לקבל את תואר האצולה, הספרייה הייתה המקום בו בילתה את רוב זמנה.

נראה היה שהיא מתחילה להתרגל לפאר ולהדר אשר סביבה.

אבל דווקא עכשיו, אלאיה הייתה רחוקה מלהיות רגועה.

הכל התחיל יום אחד כאשר מצאה על שולחן הכתיבה שלה פתק, ובו כתוב:

ליד הגן המלכותי, בעוד שבוע ב22:00.

מהמעריץ הסודי

היא בהתה בפתק 7 דקות תמימות, עד שנשמעה דפיקה על הדלת, והיא החלה להתכונן לארוחת הערב.

אף שניסתה להיראות שלווה (וגם הצליחה), הנושא טרד אותה לא מעט.

מי זה?

היא ניסתה לחשוב בהיגיון.

אולי זה סבסטיאן, הקרדוגן שהתמנה למפקד לאחרונה, ולא הפסיק לנעוץ בה מבטים?

או אולי קסלמינוס, נין-נינו של קליפסטו, אשר השתחרר לא מזמן מהכלא?

או אולי מנהל הצוללת?

או אולי...

או אולי... 

מי זה יכול להיות?

או שאולי זו מהתלה?

היא בכל מקרה רצתה לבדוק.

 פרק 2 - ליד הגן המלכותי, בעוד שבוע ב22:00

ביום הפגישה בגן המלכותי, אלאיה הייתה נרגשת מתמיד, וגם מאושרת.

כאשר צעדה לארוחת הבוקר, צעדה בקלילות לא אופיינית, אשר הוסיפה לחינה.

מבחוץ נראתה רגיל לגמרי, אולי אפילו קלילה מהרגיל, אך כך הסתירה את התרגשותה הרבה.

בארוחת הבוקר כמעט לא אכלה, לכן הופתעה מכך שהמלכה תיאה לא הפצירה בה לאכול.

אולי היא יודעת משהו? חשבה אלאיה בתימהון.

את השעות הבאות בילתה בספרייה, אך בצהריים יצאה החוצה, אל הגן המלכותי, ונשכבה על הדשא.

היא שכבה כך בערך חצי שעה, בה הרהרה שוב בפגישה המצפה לה הערב.

בתום חצי שעה, נכנסה לספרייה, אך מהר מאוד חזרה לחדרה, משהבינה שהיא קוראת את אותה השורה בפעם העשירית.

מרוב שיעמום, החליטה לפתוח את ארון הבגדים שלה (!) ולבחור לה שמלה להערב (!!).

'זו צריכה להיות שמלה יפה, שתחמיא לי, אבל לא תהיה מפוארת יותר מדי, אחרי הכל, אנחנו נפגשים בגן המלכותי.' חשבה אלאיה.

היא סרקה הארון, עד שעיניה נחו על שמלת קטיפה אדומה ופשוטה, אשר הלמה אותה.

היא אספה את שיערה, נעלה סנדלי בד קטנים, ויצאה לאוויר הפתוח (הערת הכותבת: אני יודעת שכתבתי כמה שורות קודם שיש עוד כמה שעות, בבקשה תסלחו לי...).

בשעה 22:00, היא ניצבה בגן המלכותי, שם הבחינה בדמות נאה בחליפה בהירה ופשוטה.

לסתה נשמטה בהפתעה וקריאת בהלה נפלטה מפיה.

אני יודעת שהשארתי אתכם במתח, אז יאללה, לפרק הבא!

פרק 3 - אהבה

"ארקו?" שאלה, מוכית תדהמה.

"שששש..." היסה אותה ארקו.

"אתה?..." שאלתי אותו.

"כן, אני." אמר והסמיק.

"אה... אה..." גמגמתי.

"זה בסדר..." אמר ארקו כאילו קרא את מחשבותי.

'טוב, הוא באמת נראה נפלא..ואני כבר מכירה את טוב הלב שלו..ויש בו משהו כובש..ו..הוא הנסיך..אולי כדאי לתת לו הזדמנות..בכל זאת..טוב, אני מודה, אני מאוהבת בו עד מעל לאוזניים...' כל זה עבר בראשה של אלאיה בחלקיק שניה.

 מבטו של ארקו הפך מודאג.

"כמובן... אם את לא רוצה..." הוא אמר במהירות.

סליחה על השיגוע, אבל פה אני עוברת לכתוב את זה מנקודת מבטה של אלאיה. המצב ישוב לקדמותו בקרוב.

"לא... כלומר, כן... כלומר -" קטעתי את דיבורי כשהבנתי כמה הוא קרוב אלי.

"שששש..." היסה אותי בפעם השניה, הפעם ביתר רוך.

השתתקתי.

אך לראשונה בחיי, לא עמדה בינינו שתיקה של מבוכה, אלא של אהבה עמוקה ואילמת.

ואז זה קרה.

הוא קירב את ראשו אל שלי, ושפתותינו נפגשו. זו הייתה הרגשה נפלאה.

ידיו חבקו את מותניי, וידי עטפו את צווארו.

תגיבו בבקשה...

בשבילי 🙏🏻🙏🏻

פליייייייייז