|
ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג... בעיקר על הבלקים חוץ מהאחות האבודה של דרומדה בלה וקיסי :P
יום שלישי, 1 לספטמבר, 1995
אוף, חשבתי שהוגוורטס יהיה משהו מרגש יותר מזה, היום בסך הכל הובילו אותנו לאיזו טירה נטושה כביכול, מיינו אותי לבית רייבנקלו, לא כל כך נורא בהשוואה שזה הבית הכי טוב אחרי סלית`רין ופגשתי את פוטר, בן הדוד מדרגה שביעית הארור, כמעט היחיד שהיה בגריפינדור, חוץ מסיריוס ונימפדורה. נרקיסה הייתה פשוט רוצחת אותי אם הייתי מתמיינת להפלפאף, לחשוב שהאימונים שלה הלכו לפח אחרי אחת עשרה שנים, פשוט מבחיל!
טוב לפחות בהוגוורטס אקספרס היה משהו. פגשתי מישהו נחמד בשם דניס קריווי, תלמיד שנייה, שסיפר בהתרגשות על אחיו הגדול, קולין, והסתבר ששניהם גריפינדוריים. יאכס! כלומר, אני בת הדודה המאוד רחוקה של אדון האופל בכבודו ובעצמו (בעיני משפחתי זהו כבוד, אבל אני חושבת שהוא סתם מוג לב וגזען)! נצר למשפחת סלית`רינים ופברלים גאים (חלק גם בשני המובנים, למשל סיריוס, שונאת אותו)! כל המשפחה שלי, כמו שכבר ציינתי, הייתה בסלית`רין, חוץ מהפוטרים הארורים וסיריוס.
פוטר היה קרוב המשפחה היחיד שלי שהיה בעל דם מעורב, אמא שלו הייתה בוצדמית, שלא הבנתי מה פוטר האב מצא בה.
"אז...את חדשה בהוגוורטס, מה?" שאל דניס, ברגע שהתיישבתי מולו, זה היה התא היחיד שהיה פנוי יחסית, ואלוהים אדירים, הילד היה נמוך, בערך בגובה שלי, ואני נמוכה, מאוד נמוכה.
"כן, אבל הוגוורטס לא ממש חדש לי, כלומר, חרשתי על "הוגוורטס- תולדות" בבית, כל המשפחה שלי הייתה בסלית`רין, כמובן, אני מיועדת להיות שם גם, ודוד לוציוס ודראקו סיפרו לי הכל. מהכתובות על הקיר עד מותו של מה- שמו דיגורי, כולל מפת הקונדסאים ומה - שמו לופין."
"מפת ה-מה?!" שאל דניס, כעוס ומאדים, הגוון על פניו השווה לו מראה מעניין עם השיער החום.
"אופס, לא היית אמור לדעת." אמרתי, מסמיקה.
"מה שמך?" שאל דניס, מנסה להירגע ולהחזיר את עורו לצבעו הטבעי. "הת`ר בלק." אמרתי בקרירות האופיינית לי. מייד אחרי שאמרתי את המשפט הנ"ל, נדמה היה לי ששמעתי את דניס מסנן "יופי, מה שחסר לי זה עוד בלקית מטורללת." אוף, בגלל סיריוס נהרס לנו השם הטוב, הפכנו למטורללים. אפילו דודה אנדי ואמא.
"אני דניס, דניס קריווי, אם שמעת על קולין קריווי, אני אחיו. הצעיר כמובן." אמר, מנסה כמה שפחות להיגעל ממני אחרי המידע שסיפקתי לו.
מה שעיצבן אותי בדניס היה זה שהוא כל הזמן הסתכל על השיער הג`ינג`י החלק שלי, וזה גרם לי לתהות אם הוא חושב שבאמת השתגעתי ואני איזו וויזלית קטנה במסווה, זה פשוט אידיוטי.
"הבלקים לא אמורים להיות-"
"- כן, כן יודעת, שחורי שיער. לא, אבא שלי ג`ינג`י אז אתה מבין שאת השיער ירשתי ממנו." אני פשוט אוהבת לקטוע אנשים, זה כזה כיף שהם מתעצבנים.
הרכבת חלפה על פני עיירות מוגלגיות, שבכלל, אבל בכלל, לא השתוו ליופי של הוגסמיד.
ככל שהתקרבנו להוגוורטס הנוף נעשה חשוך יותר ויפה יותר, כמו שאני אוהבת.
מרוב שיעמום נמנמתי קלות כדי לא למות משעמום כשהענק-השעיר- שמדבר-מקוטע ידבר. אני פשוט שונאת אנשים שמדברים מקוטע, ודראקו חולק איתי את השנאה הזו, מה שאני מאוד אוהבת בבני משפחתי. אגב, גם הוא סיפק המון מידע על הוגוורטס, עד סוף השנה שעברה הוא שלח לי ינשופים כמעט כל חודש (למרות שכל שנה הוא שוכח את הינשוף שלו בבית, מסתבר שיש ינשופייה ענקית, אבל מגעילה למדי, באחד ממגדלי בית הספר).
"קומי הת`ר, הגענו, סוף כל סוף, זו הולכת להיות שנה פשוט נהדרת, אני מחכה בקוצר רוח לרגע שבו יפטרו את דמבלדור!" אמר בהתרגשות בן הדוד שלי, דראקו מאלפוי, אני בטוחה שאין צורך להרבות בתיאורים. בהרבה מובנים הוא דומה לדוד לוציוס.
עם זאת שהוא ודודה בלה הם קרובי המשפחה האהובים עליי, לא ממש הגעתי לסוף דעתו כשאמר שהולכים לפטר את דמבלדור. אין סיכוי שזה יקרה, עד שמישהו באמת יהרוג אותו, הרוח של דמבלדור תלווה את הוגוורטס עד סוף העולם, בזה אני בטוחה.
"אתה יודע, זה לא כזה ריגוש אחרי ששלחת לי ינשופים - לא - שלך כל חודש, וגרמת לי לתחושה גדולה של החמצה אחרי כל אירוע מרתק שלא יחזור על עצמו." עניתי באדישות שפשוט מראה - אותי.
" חכי, כל הדברים הטובים באמת עוד לפנינו, כלומר, יש שמועות שהולכים לפטר את דמבלדור, הדבר הכי גרוע שקרה להוגוורטס, וּוולדמורט עומד לעלות שוב," ("הו, זה יהיה אירוע מהשורה הראשונה!" גיחכתי בחיוך זדוני) "ואני כמעט בוגר מספיק כדי להצטרף לתומכיו, נשארה לי עוד שנה וקצת!"
"כן, מרגש, מדהים. אתה יודע, עד שהשמועות לא יאומתו...אין לך הרבה למה לצפות." סיננתי בקרירות, לדעתי הייתה לטון שלי השפעה גם על מזג האוויר,אמנם השפעה קלה, אבל בכל זאת.
"נדמה לי שאת צריכה ללכת. בכל אופן, גם אני חייב ללכת, אני לא יכול להישאר ולשוחח פה כמו שאת יודעת." אמר והלך לדרכו, מנסה להתחיל את השנה עם ירידות על פוטר הארור ועם הכל, המסכן (כן, בכל זאת, הוא קרוב משפחה, איך אפשר שלא לרחם עליו עם כל הסיפור של הצלקת, אני נערה מתבגרת לכל הרוחות! אני קרועה ליותר מדיי צדדים!)
"כל תלמידי שנה ראשונה, להסתדר בשני טורים וללכת אחריי!" קראה מורה נמוכה שלבשה סוודר כחלחל ומוזר. מה עם הענק למחצה שמדבר מקוטע? זה היה יכול להיות נחמד לפגוש אותו מאשר להשתעמם עם הגוצית המכוערת עוד יותר. הוא חייב להיות טיפוס קשוח אם הוא נשלח לאזקבאן. מעניין אם הוא היה אוכל מוות, או לא?
השיטו אותנו בסירות המשוטים הקטנות, ריגוש גדול, אם לשאול אותי (ברכבת דניס סיפר לי מה שקרה לו, וזה לא היה נעים במיוחד).
מיד כשנכנסתי בשערי הוגוורטס, התחילו צרות. נתקלתי במישהו שקרא לעברי "היי ג`יני!", מי זו ג`יני לכל הרוחות?! כהתעמקתי בפניו הבחנתי בכמה פרטים מוכרים: עיניים ירוקות, שהזכירו לי גבעול של חבצלת, שיער שחור, משקפיים, שלא לדבר על הצלקת... כן, זהו זה! הצלקת! זה היה הארי פוטר! איכס!
שלחתי אליו מבט ארסי שאומר "אם לא תתרחק ממני אני באמת אעשה עליך קרושיו" , הוא מלמל "אהה...את לא ג`יני, סליחה שהטרדתי..." והתרחק ממני מהר ככל האפשר. לעזאזל, אני תקועה עם אספסוף של אידיוטים שעוד מתקשים בקסמים ובשיקויים שלמדתי בגיל שלוש, ולומדים קסמים עלובים למדיי כמו "אלוהומורה" או "לומוס", באמת, מי לא יודע לעשות לומוס ואלוהומורה?! אלה הקסמים הכי יעילים, לדעתי צריך לדעת אותם מגיל שש ומטה. למזלי יש לי את דודה נרקיסה שתלמד אותי, כלומר, אני ממש טובה בקרושיו ובאימפריו, כמובן, גם דודה בלה אחרי שהיא "תשתחרר" מאזקבאן.
הכי גרוע זה שאני תקועה עם איזה משקפופר מצולק וחנון שלא ראוי לתואר קוסם בכלל!
ברגע שמבטו שוב תפס את עיניי, שלחתי אליו חיוך רחב שאומר "אני קרובת משפחה בהכחשה שלך ואני שונאת אותך!" , זה סיפק לו תמריץ לברוח ממני כמה שיותר רחוק ממני.
הייתי בין הראשונים בטור למיון, כלומר, בלק, ומרחק מפתח האולם הגדול למצנפת המיון היה גדול מדיי, כך שעם חוסר הריכוז שלי, בקושי הצלחתי לשמוע כשפרופסור מקגונגל, הסגנית של דמבלדור, קוראת בשמי.
"בלק, הת`ר!", אמרה מקגונגל, כמעט בצעקה. ברגע שאמרה זאת התחילו כל מיני רחשים מסביבי, של מורים ותלמידים כאחד, על "יופי, עוד בלקית מטורללת, רק זה מה שחסר לנו.", אין בעיה, הם רוצים בלקית מטורללת, אז זה מה שיקבלו.
"הממ...אני רואה גדולה בסלית`רין, אבל...את חכמה מדיי, לכן...רייבנקלו!" צעקה המצנפת הישנה אחרי לבטים קלים.
צעדתי לשולחן של רייבנקלו, ואיכשהו כל השולחן מחא לי כפיים, אולי לציון התלמידה הראשונה של רייבנקלו השנה.
כשהתיישבתי שמתי לב למורה מכוער למדיי, בעל הבעה מרירה, שיער שמנוני ועור צהבהב חולני. מהסיפורים של דראקו ודודה נרקיסה זה היה חייב להיות סנייפ.
כעבור כמה זמן, התיישבה לידי ילדה מתולתלת עם שיער חום, שאמרה במתיקות (מופרזת לדעתי), "שלום, את הת`ר בלק, נכון?"
"כן, אני הת`ר בלק. נעים להכיר." הו, אני והקרירות שלי, אני מעריצה את עצמי על כך.
"אני אליס יולי, הייתי אמורה להתמיין להפלפאף, כל המשפחה שלי היו שם, אבל אני למדנית מדי כדי להתמיין לשם...באיזה בית את רצית להיות משובצת?"אוי ווי, איכס! לחשוב שהתחברתי להפלפאפית! אני לא יכולה לשלוח ינשוף לאף אחד על זה.
"סלית`רין, גם אני לומדת מוקדם מדי הכל." חייכתי את החיוך הראשון שלי מזה שנים רבות, למישהו שהוא לא קרוב משפחה שלי (כן, וזה כולל את הפוטרים).
הדבר היחיד שאני לא מבינה זה למה כולם נגעלים מסלית`רינים, כלומר, דודה אנדי הייתה שם, ולא יצא ממנה שום דבר מרושע!
המיון הסתיים, וכל האולם נעץ עיניים כעוסות במקצת בדמבלדור הזקן, שעד שגם סגל המורים נעץ בו מבטים כעוסים לא שם לב לכלום והמשיך בשלו. שמתי לב לאיזו מורה קרפדית וורודה יתר על המידה, ש-איכס! פשוט נוגדת את האמונות האנטי-ורדרדות שלי.
הררי אוכל נחתו על השולחן משום מקום, ממיץ דלעת צונן ועד לחביתת עין פשוטה ונחמדה.
אכלתי ממש מעט מהאוכל שהיה שם, וקינחתי בבירצפת חמה, הישר ממרתף שלושת המטאטאים. זה די הזכיר לי את הימים שאני והוריי בילינו בהוגסמיד, עד שדוד לוציוס השתגע והתפרץ על איזו פליטת פה של אנדי, ואמא נאלצה להגן עליה, והאבדה קדברה שלוציוס שלח פגע בה. זו אחת הסיבות ששלחו את דוד לוציוס למשפט לפני הקסמהדרין, אני עדיין לא סלחתי לו סופית, הוא צריך לשכנע את דודה נרקיסה ללמד אותי אבדה קדברה ולהעמיק קצת את השיחרור מאימפריוס (אני ממש גרועה בלשחרר מאימפריוס) ואז אני אחשוב אם לסלוח לו.
בסיום הארוחה עליתי מייד לחדר המועדון, רק כדי לכתוב ביומן (שבו אני כותבת כרגע) ולחשוב על איך אתעלל בחבריי לבית.
אני ממש עייפה, נראה לי שאני אלך לישון וזהו.
לילה טוב!
|
0 חרמשים
(3.625) 8 דירגו
כותב: 
ID : 836
איזה מרירות... 
ממש מריר.
ממש מעניין!כתיב מדהימה וכישרונית! ממש הסתקרנתי!
התוכן מעולה, רק כדאי להקפיד על רווחים....
