אסור שייגלו את הסוד

"כן אמא, כן אני כבר בתחנה. לא , אני עדיין בתחנה הרגילה, כן אני בטוחה שאני בתחנת קינג קרוס, טובאמא, אני תכף אכנס לרציף ואז אני לא אוכל לדבר יותר. אוהבת אותך! נתראה בחופשה! נשיקות!!" נתקתי ונשפתי.

"אמא מודאגת?" שאל אותי השומר בכניסה, "כן", עניתי ,"אני נוסעת ללמוד רחוק ממנה, והיא לא מפסיקה להתקשר, אתה בטח מבין". "כן, אבל תאמיני לי יום אחד עוד תעריכי את זה" , "אני כבר מעריכה, אני ואמא שלי מאוד מחוברות".

השומר חייך ובדק את הכרטיס שלי. "שנת לימודים מוצלחת ויום טוב שיהיה לך" הוא הושיט לי חזרה את הכרטיס ועבר לבא בתור.

הלכתי לכיוון הרציפים 9 ו-10 וניסיתי להיזכר בהוראות של אימי. התחנה הייתה עמוסה ורועשת, ולא הצלחתי להתרכז. השעה הייתה 10:55. חיפשתי בעייני אחרים, כמוני, שהולכים לשם, לא , להוגוורטס. 

לא התאכזבתי, כעבור רגע הגיעה לשם נערה עם שיער בלונדיני ארוך, עיניים בהירות וחזות רחפנית. היא חצי- דילגה חצי- הלכה בצורה מוזרה מעט לעבר הרציפים.

"סליחה?" שאלתי וניגשתי אליה "את יודעת אולי איך מגיעים לרציך9 ו-3/4?"

"כמובן, בואי ביחד איתי". העיניים שלה נחתו על התליון שענדתי, העשוי כסף מעוצב משובץ אבני ספיר ואחלמה, "ידעת שאבני חן עשויות מדמעות מקדודלים?" "אה, לא לא ידעתי". "אבא שלי שלי היה העורך של הפקפקן, אבל הוא פרש כי הוא אומר שחייו היו מספיק מרגשים, אז אני העורכת עכשיו".

חייכתי לעצמי, הנערה הזו היא באמת משהו מיוחד.

"מכאן", היא אמרה, והצביעה על הקיר בין הרציפים 9 ו-10.

"יש פה קיר", אמרתי לא מבינה, "ברור"אמרה והתקדמה לעבר הקיר. מצמצתי בבילבול כאשר ריתי אותה נבלעת בתוכו, ואז נפל לי האסימון, קסם , הבנתי וחיקיתי אותה.

ברגע הבא מצאתי את עצמי בתוך רציף הומה בני אדם. קוסמים ומכשפות נפרדו מילדיהן, נשמעו צעקות, צווחות, ובכי, של אמהות לילדים שמתחילים את הלימודים, הרהרתי לעצמי.

השתחלתי בין משפחות שנפרדו מילדיהן, וכלובים של בעלי חיים, וניסיתי להגיע לכיוון הרכבת,ראיתי מרחוק את שעון התחנה, השעה הייתה 10:59, מיהרתי עוד יותר וכמעט מעדתי כשעליתי לרכבת.

התנשפתי בהקלה, 'זהו עשיתי את זה' , חשבתי לעצמי, והתחלתי ללכת בחשש ברכבת, מנסה למצא תא להעביר בו את הנסיעה.

עברתי לפחות שמונה תאים לפני שהגעתי לתא שהיה מלא רק בחציו. ישבו שם נערה בעלת שיער ג'ינג'י כהה, ארוך וחלק, ולידה נער גמלוני שבידיו היה קרפד זקן. לשמאלם, ליד החלון, ישבה הנערה הבלונדינית ממקודם.

מולם ישב נער רזה וממושקף בעל שיער שחור פרוע שנראה נינוח.

"אני יכול..אה", נתקלתי במשהו ונפלתי. העיניים של כל יושבי התא, מלבד של הבלונדינית, נפנו אלי.

"סליחה", אמרתי והתחלתי להתרומם, הנערה הג'ינג'ית נגשה אלי והושיטה לי יד כדי לעזור לי לקום. "אני יכולה לשבת פה? כל שאר התאים תפוסים" אמרתי בהתנצלות.

הג'ינג'ית חייכה אליי, "בטח, בואי ושבי ליד החלון", היא ענתה בלבביות.

הלכתי לכיוון החלון כשלפתע נעצרתי. הנער שחור השיער והממושקף נעץ בי מבט. 'אין מצב שהוא יודע, נכון?' חשבתי לעצמי . נאנחתי בהקלה כשהוא הסיר את מבטו ממני וחזר לשוחח עם הג'ינג'ית.

		הפרק הבא