לאלף זאב

נכתב ברגע של מוזה :) מוזמנים להגיב ולתת לי עצות לשיפור ^^

xoxoxo

שירי

זה תמיד נמצא שם, בשולי שדה הראיה שלו.
סדק.

הוא צורח כשהשרירים נקרעים, האיברים מתעוותים, העצמות משנות את צורתן. יללה נוקבת, ארוכה, מסמרת שיער, כשהוא מרים את עיניו אל הירח כמו שאדם טובע מביט אל השמיים כשהראש שלו לא עולה אל פני המים.

הוא מפרכס, נחנק, כשהוא מנסה להיאבק בשינוי. אנושי, הוא מנסה לשכנע את עצמו כשהוא שומע את הלב שלו הולם בין הצלעות. אבל לא משנה מה הם אומרים, ג׳ייקוב יודע את האמת. פרווה מגיחה מעל עורו, שמאבד את צורתו כשהוא מטיל את ראשו לאחור, זועק אל תוך החושך, כשהכתפיים מתגבננות, פניו משנים צורה אל חרטום ארוך-

זאבים נוספים מייללים בתשובה. אולי כי מיתרי הקול שלו כבר לא אנושיים. הוא שוב יכול לראות, בלי הסדקים בשולי שדה הראיה שלו. הוא שוב יכול לשמוע משהו מלבד הזעקות. הוא נאבק בדחף לכבוש את פניו אל בין כפות ידיו, או יותר נכון, את חרטומו אל בין כפותיו. הוא לא הצליח. הוא שוב זאב.

אומרים לג׳ייקוב שהוא חזק. והוא חזק, אבל לא מספיק כדי להיאבק בשינוי. הוא אולי הגל, אבל השינוי הוא האוקיינוס, שמנפץ אותו אל החוף זרוע האבנים של לה-פוש. תשתנה, הוא פוקד על עצמו, תשתנה בחזרה. אבל הוא עדיין הזאב, מתנודד על מרכז הכובד החדש שלו. הוא עוצם את עיניו, עיניי הזאב, בחוזקה. השינוי הרגיל נהיה פשוט מרגע לרגע; רוב הזמן ג׳ייקוב הוא השולט בשינוי, והשינוי הוא רק הבזק מסנוור של כאב וזהו זה. אבל כשהירח המלא תלוי מעל עצי האורן השינוי הוא השולט. לא משנה כמה ג׳ייקוב נאבק בו, בסופו של דבר הוא יישאר הזאב. זה מה שהוא מעולם לא סיפר לבלה. אני אנושי, הוא ניסה לשכנע אותה. אבל איך הוא אנושי אם כשהירח המלא זורח מעל לה-פוש הוא הופך לזאב? לחיה הנשלטת על ידי החושים?

והנה זה שוב מגיע, רעידה בלתי נשלטת בעמוד השדרה, מפרקיו ננעלים, השינוי קורע את שריריו שוב, מעוות את אבריו, מרסק את עצמותיו לאפר כדי לבנותן מחדש, הדם רץ וגועש בעורקיו, והוא צורח -מיילל- אל הירח הלבן והריק, בוהה בו בהאשמה בשדה הראיה הסדוק-

בלה אמרה לו פעם שכשהוא זאב אז העיניים שלו נראות אנושיות. אבל הוא יודע את האמת, כשהוא מביט אל תוך שלולית מהגשם האחרון. עיניו של הזאב משיבות לו מבט.