אהבה אמיתית

פרק 1
יהיו פרקים ארוכים יותר, אנחנו יודעות שזה קצת משעמם בהתחלה אבל זה הכרחי להמשך
-נ.מ-לילי
התעוררתי ביום למחרת וחשבתי שכל זה היה רק חלום, נו באמת, אנשים עם שם מוזר וזקן עד הרצפה עולים באש ולא מתים, בית ספר לקוסמים,
שרביטים וקסמים כל זה יכול להיות רק חלום או שהשתגעתי. אבל אז אבא העיר אותי ואמר לי שעוד חמש דקות דבלמדור או משהו כזה יבוא לאסוף אותי לקנות ציוד לבית הספר החדש כמעט קפצתי עליו מרוב שמחה,
זה לא היה חלום אחרי הכל, אני באמת מכשפה ואני הולכת ללמוד לעשות קסמים! בעשר בדיוק הןא הופיע בדלת, ען אותם משקפיים כסופים ועם גלימה סגולה, אני כבר כמעט התפוצצתי מהתרגשות וניסיתי להסתיר את זה (ללא הצלחה). סוף סוף יצאנו מהבית דלדבמור (לפחות נראה לי שקוראים לו ככה) שאל אותי על החיים שלי עד עכשיו (לא שהיו לי כאלה ארוכים אני רק בת 11) ואני לא הפסקתי לדבר ולספר על בית הספר ועל החברות שלי ועל זה שתמיד ברגשתי טיפה שונה מילדים אחרים, אתם מבינים, אני גרמתי לכל מיני דברים לקרות סביבי למשל, כשהייתי בת חמש אמא שלי הביאה לי ברוקולי והכריחה אותע לסיים את כולו, היא הלכה לשניה כדי לסדר משהו במטבח ומולי הופיעה קערה ענקית עם שוקולד במקום הברוקולי. עצרנו מול פונדק שהיה נראה רעוע ומלוכלך ונכנסנו פנימה, כולם היו לבושים בגלימות בצבעים שונים והמוזג ( לפי מה שהבנתי קוראים לו טום) שאל את דמבלדור (מסתבר שזה השם שלו!) אם הוא רוצה בירצפת, לא היה לי נעים לשאול מה זה כי כולם שם ידעו. לפי מה שהבנתי דמבלדור הוא איש חשוב בעולם הקסמים, כולם התייחסו אליו בכבוד וביראה אבל הוא היה נעים לכולם, סיפר בדיחות והסתכל לאנשים בגובה העיניים, מיד ידעתי שהוא מוצא חן בעיניי. דמבלדור אמר לטום שהוא כאן בעיניי עסקים וטום נתן לו לעבור.
הגענו לקיר לבנים, הסתכלתי סביבי ולא ראיתי שום דרך יציאה התחלתי לחשוב שוב פעם שסתם עובדים עלי ואז דמבלדור הוציא את השרביט שלו ונקש על כמה לבנים והקיר התחיל לזוז ונפתח לדלת. קפצתי אחורה בבהלה אך דמבלדור רק חייך וסימן לי להמשיך. עברתי בזהירות דרך הפתח המסתורי ומולי נגלה רחוב מלא בחנויות עד אפס מקום. המשכנו ללכת והצלחתי לקרוא כמה שמות של חנויות כמו: איילופס- קולבו דורסי הלילה או חלוקים לכל עת ביקרנו גם בחנות שקראו לה כרך ודף שם קנינו לי את ספרי הלימוד.
החנות שהכי אהבתי היתה קולומביאנוס- חנות שיקויים. היו שם שיקוי מבגר, שיקוי מקווץ, שיקוי להצמחת שיער, שיקוי אמת ועוד המון שיקויים שהייתם יכולים רק לחלום עליהם ואני עוד בכלל לא התחלתי לדבר על המרכיבים!
היו שם רגלי צפרדעים, עיני נחשים, כבד של פרה, ציפורני ינשופים, קשקשי דגים ועוד מלא דברים שלא הייתם רוצים למצוא באוכל שלכם... דמבלדור קנה לי מרכיבים לשיקויים וקדרת ברזל ואת כל הספרים שהייתי צריכה בכרך ודף ואז הגענו לחנות צרה שהייתה מלאה במדפים שהיו מלאים בקופסאות עד אפס מקום!
נכנסנו ודמבלדור אמר ברוגע:"שלום אוליבנדר" ומשום מקום הגיע בחור זקן וחייך אלינו, דמבלדור חייך אליו בחזרה ואמר ״הבאתי את לילי אוונס לקנות שרביט״. הייתה שתיקה ולקח לי זמן להבין את מה שהוא אמר, אני קונה עכשיו שרביט!
כמעט התפוצצתי מרוב אושר צרחתי ורקדתי בתוכי וכמעט הוצאתי את זה החוצה למזלי באותו הזמן אוליבנד התחיל ללכת לעבר הקופסאות. הלכתי אחריו, מוקסמת, והוא רק צחק.
הוא פתח קופסא אחת והוציא ממנה שרביט, הוא הושיט לי את השרביט ואמר ״24 סנטימטר עץ בוק עם שערת חד קרן, נסי אותו״, הוא אמר ואני לא הבנתי מה לעשות, הוא אמר לי להניף את היד, הנפתי ופתאום היה פיצוץ והמדפים נשברו.
הוא שלף את השרביט מידי ואמר "לא, זה לא זה" ומיד לקח עוד קופסא, הוציא עוד שרביט הושיט לי אותו ואמר ״עץ מייפל 27 סנטימטר ונימי לב של דרקון״ והפעם ידעתי מה לעשות, הנפתי את ידי וכל המנורות בחנות התפוצצו. אוליבנדר לקח את השרביט מידי ואמר "בהחלט לא זה". הפעם לקח לאוליבנדר יותר זמן, לבסוף הוא הוציא שרביט ממדף גבוה ואמר לי ״נסי את זה 26 סנטימטר, גמיש, עשוי מעץ של ערבה בוכייה נחמד לכישופים...״
הנפתי את ידי והשרביט הוציא אור זהוב, הייתי מוקסמת, אוליבנדר ודמבלדור רק עמדו בצד וחייכו אוליבנדר פנה אלי עוד פעם ואמר ״אני חושב שזה השרביט שלך", חייכתי אל אוליבנדר והוא נתן לדמבלדור את השרביט שלי
חזרנו הביתה.

כאילו לא עברו שלושה ימים ועכשיו סוף סוף אנחנו ברציף!
עמדנו ברציף ההורים שלי נדהמו מכל דבר שחלף לידנו ופטוניה די התעלמה ממני...
״אני מצטערת, טוני, אני מצטערת! אמרתי ״תקשיבי-״ תפסתי בידה והחזקתי אותה חזק " אולי אחריי שאגיע לשם אני אוכל לדבר עם פרופסור דמבלדור ולשכנע אותו שישנה את דעתו!״
״אני-לא-רוצה-ללכת!״ היא אמרה ומשכה את ידה בכוח ממני ״נראה לך שמתחשק לי ללכת לאיזו טירה מטומטמת וללמוד איך להיות, איך להיות, עיניה הסתכלו על האנשים שעברו ברציף ״נראה לך שאני רוצה להיות מופרעת?״
עיניי התמלאו דמעות ופטוניה סוף סוף הצליחה למשוך ידה ממני
״אני לא מופרעת״ אמרתי ״זה דבר נוראי להגיד״
״את בדרך״ היא אמרה ״בדרך לבית ספר מיוחד למופרעים, את והסנייפ הזה...
סוטים, זה מה שאתם, מזל שמפרידים אתכם מאנשים נורמליים!
זה כדי להגן עלינו...
הצצתי בהורי, שהביטו סביבם בתדהמה, ואחר כך הבטתי בטוני ואמרתי בקול נמוך ותקיף: ״ את לא חשבת שזה בית ספר למופרעים שכתבת את המכתב למנהל והתחננת שיקבל אותך ללימודים!״
טוני האדימה כולה״התחננתי? אני לא התחננתי!״
״ראיתי את התשובה שהוא כתב לך. הוא היה מאד עדין״
״את לא היית צריכה לקרוא-״לחשה פטוניה ״זה היה מכתב פרטי של-איך הצלחת?״
סודי נחשף של שניה קצרה הצצתי לסוורוס שעמד די קרוב אלינו, טוני פלטה קריאת תדהמה ״הילד ההוא מצא את המכתב! את והילד חיטטתם לי בחדר!״
״לא- לא חיטטנו״ ניכנסתי למגננה ״סוורוס ראה את המעטפה, והוא לא האמין שמוגלגית הצליחה ליצור קשר עם הוגוורטס, כנראה שיש קוסמים סמויים שעובדים בדואר ומטפלים ב-״
״מתברר שהקוסמים דוחפים את האף שלהם לכל מקום!״ צרחה פטוניה ״מופרעת!״היא אמרה והלכה בצעד יהיר לעבר אמא ואבא...

ממשיכות שיהיו לפאנפיק 60 צפיות

הפרק הקודם		הפרק הבא