עוד שנה לחיות

כל הזכויות על הדמויות בפנאפיק שמורות לג'יי קיי רולינג שיצרה את העולם של הארי פוטר ואין לי שום כוונה להפיק רווח כלכלי כלשהו מפרסום הפנאפיק. (אגב, בפרק הזה יכול להיות שיהיו קצת ציטוטים מהארי פוטר ואוצרות המוות {יש לי נטייה לזכור דברים בעל פה באקראיות. הבעיה היא דאני כמעט אף פעם לא יודעת אם זה נכון או לא ;-)} ואם זה לא לגמרי נכון, זה רק כי אין לי את הספר בעברית ואני לא יכולה לבדוק)

היי כולם!!

הפרק הראשון בפנאפיק הראשון יוצא לדרך!!!

אני מקווה מאוד שתאהבו אותו

ואם לא-אתם מוזמנים להגיב ולשלוח הצעות לשיפור, אני פתוחה.

בכל מקרה, קריאה נעימה!!

3> רעות

הארי שיגר את הטבעת לתרמיל שלו שנמצא איפהשהו אצל הרמיוני (בזה הוא היה בטוח) והוריד את גלימת ההיעלמות.

"הילד שנשאר בחיים, בא למות." אמר וולדמורט וכיוון את שרביטו לליבו של הארי.

"אבדה קדברה!" הוא צעק, והארי נפל על האדמה.

הוא נפגש עם המורה הנערץ שלו, אלבוס דמבלדור, אי שם במקום שהארי זיהה ולא זיהה באותו הזמן. בסוף הוא בחר לחזור לחיים.

"אל תרחם על החיים, הארי, רחם על החיים. ויותר מכך, רחם על אלו שחיים בלי אהבה." סיים דמבלדור את הנאום שלו, ורצה להיפרד ממנו, אבל להארי הייתה שאלה.

"האם כל זה קרה באמת, או שאני סתם מדמיין את הכל בתוך הראש שלי?"

"זה זהכל קרא בתוך ראשך, הארי, לא אומר שזה לא באמת קרה..." אמר דמבלדור והארי פתח עיניים, וסגר אותם שנייה לאחר מכן, כי הוא שם לב שכל הנוכחים נועצים בו מבטים. כמה שהוא שנא את זה!!

"נרקיסה, תבדקי אם הוא חי!" הארי שמע את הקול המחריד של וולדמורט.

הוא הרגיש שנרקיסה מאלפוי עומדת מעליו ומצמץ.

"דראקו חי?" היא שאלה.

הארי הנהן וקיווה שאף אחד חוץ מהמאלפויית לא שם לב. במחשבה שניה, אולי כדאי שגם היא לא תשים לב. הוא חשב.

אבל נרקיסה מאלפוי שמה לב.

"הוא מת." אמרה נרקיסה בקול נטול רגש.

כל הנוכחים הביטו בוולדמורט במבט מרוצה, ווולדמורט הביט בקהל הקטן במבט מנצח. כמה שהארי רצה עכשיו להטיל עליו קללה, רק כדי שיוריד את המבט הזה מהפרצוף שלו! אבל הארי לא יכל. הוא היה צריך להעמיד פני מת.

אבל היתה לו תכנית.

ושוב פעם, אני מזכירה שאם יש משהו לא בסדר אתם יכולים להגיב ולשלוח הצעות לשיפור.

		הפרק הבא