מושלם ומכוער

הבטתי בעינו.

הם היו יפות, 

הן היו מושלמות.

הבטתי בפניו.

הן היו נאות,

הן היו מושלמות.

הבטתי בליבו.

הוא היה עדין,

הוא היה מושלם.

הבטתי בידיו.

הן היו גמישות,

הן היו מושלמות.

אבל הוא, עשה טעות.

הוא, התמיין לגריפינדור.

בית המושלמים.

ואנחנו, שושלת שלמה שהתמיינה

לסלית'רין.

בית המכוערים.

בכיתי על זה בלילות.

על זה שאנחנו לא ביחד,

על זה שאנחנו נפרדנו.

נפרדנו בידי אמונה רחוקה.

אמונה, שכל מי שבגריפינדור הוא בוגד.

אז, גירשו אותו מביתו.

מאז, הוא ישן אצל ג'יימס,

השפן המתאהב.

מתאהב בלילי, שנמוכה ממני בשלוש שנים.

ואפילו, אין אחד שאוהב אותי.

אותי הדואגת.

אותי העוזרת.

ובגלל זה, כמוני היא אחרת.

הרגתי אלפים, אולי מיליונים.

ואת כולם אחסנתי בתוך ליבי.

את רגשותיהם.

את בעיותם.

אחד מהם, הוא סיריוס.

לפתע, הבהוב לפני שעבר מעבר לפרגוד, ראיתי את זה:

רגש אהבה מלא חיבה מציף אותו, ומכוון אלי. סולח שהרגתי אותו. לא יודעת למה.

אני לא אסלח לעצמי אף פעם.

ואיך, 

איך הרגתי את חברו הטוב ביותר.

ג'יימס.

ג'יימס היפה.

ג'יימס המושלם.

ואז, אני קולטת שנישקתי אותו.

הוא קרא לי בשם בדוי, ולילי חשבה שזאת היא.

או, ג''ימס. או.

אוהבת, בלטריקס.