הוגוורטס באור אחר

בערב ה1 בספטמבר לבשתי את הגלימה השחורה שקניתי, שמתי את הסרט הלבן, לחצתי על האולם הגדול והגעתי לחדר ענקי.

היו שם 4 שולחנות גדולים ומלאים בתלמידים מפטפטים: אחד אדום, אחד צהוב, אחד ירוק ואחד כחול. חוץ מזה, היה גם שולחן יותר קצר שסביבו ישבו אנשים מבוגרים, כנראה המורים. הבטתי מסביב ולא ידעתי לאן ללכת, פרוואטי לא אמרה לי איפה לשבת.

פתאום קלטתי בשולחן המורים את פרוואטי, והיא סימנה לי בראשה ללכת לאמצע האולם. רק אז ראיתי שבמרכז האולם עמד שרפרף בעל 3 רגליים ועליו נחה מצנפת שחורה ומרופטת. לידה עמדו כ40 ילדחם בטור, ועל הגלימות שלהם לא היה שום סמל. הם נראו בגילי אז נעמדתי לידם, ולטשתי את מבטי לעבר הצמצנפת, מה שכולם עשו.

לפתע, המצנפת זזה. קרע גדול נפתח כפה, והיא התחילה לשיר:

"לפני הרבה שנים

עוד לפני שנולדו הסבים

קמו שתי מכשפות

וחברו לשני קוסמים

ביחד הם בנו בית ספר

לקוסמים ומכשפות

לימדו בו קסמים

קראו לו הוגוורטס

סלאזר קם ואמר

'לטהורי הדם-שמור מקום'

'לא לא' אמרה רוונה

'כאן ילמד מי שחפץ ללמוד'

'כאן ילמדו להיות גיבורים'

אמר גודריק גריפינדור

והלגה הפלפאף מחתה

'שיהיה פתוח לכל'

אז הם הקימו פה בית ספר

לכל האמיצים

לטהורי הדם וטובי הלב

וגם ללמדנים

ניתן לי התפקיד

למיין אתכם תלמידים

ומאז ועד היום

תפקיד זה הוא רק שלי

אז בואו חדשים

קירבו אלי כל אחד בתורו

ונראה מיהו האיש

שאישיותכם תתאים לדמותו!!"

"אדם, ברט"

ילד אחד יצא מהשורה וחבש את המצנפת.

"גריפינדור!" קראה המצנפת ואני כמעט נפלתי לרצפה. המיצנפת הזאת שרה לפני רגע, עכשיו היא גם קוראת מחשבות???

ברט סימן בידו ווי לניצחון והתיישב בשולחן האדום שקידם אותו במחיאות כפיים סוערות.

השמות המשיכו ולאט לאט השורה התקצרה. כבר הבנתי שהפלאף* זה השולחן הצהוב, סליזין* זה השולחן הירוק, גרייפינדרור* זה השולחן האדום ורייבנקלאו* זה השולחן הכחול.

התחלתי כבר לאבד סבלנות כששמעתי מישהו קורה בשם שלי. הלכתי לשרפרף וחבשתי את המיצנפת.

"רוונה תאהב ללמד תלמידה כמוך" שמעתי קול בראשי.

מי זאת רוונה? חשבתי.

"רוונה רייבנקלו!!" שמעתי שוב את הקול, ואז פרץ של מחיאות כפיים העיד על הצטרפותי לשולחן הכחול.

רצתי לשולחן והתיישבתי בין ילד שקודם עמד מלפני בתור ונראה לי שקראו לו אדמונד גרינסקין וילדה בהירת שיער ועיניים שקראו לה נדמה לי טניה.

כל התלמידים שעמדו בשורה התפזרו בין השולחנות ובסוף, כש"יילאלוט, איימוס" התיישב בשולחן הפלאף, קמה מישהי מבוגרת שכנראה הייתה המנהלת** ופצחה בנאום:

"ערב טוב לכל תלמידי ותלמידות הוגוורטס!! אנחנו כאן בפתחה של עוד שנה, שתקדם אותכם למקומות שלא ידעתם שקיימים, למחוזות שלא הכרתם, לעוצמות שלא ידעתם שיש בכם. שנה זו תיראה לחלקיכם כמו עוד שנה משעממת ורגילה בבית הספר, אך זיכרו: כל רגע יכול להיות המפתח להצלחה. בכל דקה אתם עלולים למצוא את היעוד שלכם. בכל מעשה אתם יכולים לקבוע את עתידכם. אז יהי רצון שתמצו את השנה הזו עד תומה, שתגלו את היעדים שלכם, שתיצרו קשרים חדשים והכי חשוב, שתצליחו בלימודים השנה!"

שאר התלמידים מחאו כפיים ופתאום הופיע אוכל בצלחות. לא הייתי רעבה, אז הורדתי את המטפחת ורציתי להחזיר אותה למקום, אבל אז שמתי לב למשהו מוזר:

היא הייתה כחולה, ובדיוק באמצע הוטבע עליה נשר בצבע ברונזה.

*זה פחות או יותר איך שאני חשבתי שקוראים לבתים בפעם הראשונה שקראתי את הספר

**פרופסור מקגונגל

הי לכולם!!

אחרי מלא זמן, עוד פרק לאוסף!!

מקווה שנהנתם, ואתם מוזמנים להגיב פה ולשלוח הצעות לשיפור, כי אני בטוחה שצריך.

אוהבת מלאא

רעות

הפרק הקודם		הפרק הבא