אל תוך הקסם

שכונת המנצחים, 12:31
***

קטניס בדיוק סיימה את ארוחת הבוקר כשינשוף חום נקש על חלונה וצווח. משחקי הרעב היו לא מזמן, וכנראה קטניס עדיין לא התעוררה מהשפעותיהם לגמרי (וכנראה במדינת פאנם אתה בכל מקרה צריך נשק איתך, פעם והיום), כי היא לקחה במהירות את הקשת, אשפת החצים שלה (מוגזם? תאמרו את זה למי שהשתתף פעמיים רצוף במשחקי הרעב), ופתחה את החלון כשחץ משונן מילימטר מנוצותיו של הינשוף. אבל לעומת קטניס, זה לא ראה בה אויבת - ליתר דיוק, הוא ראה בה חברה, כאילו פגש אותה פעמים רבות בעבר - הוא התעופף אל תוך הבית והתיישב על כתפה של קטניס, שסילקה אותו בנפנוף מהיר. רק באותו הרגע היא שמה לב שהוא מחזיק בפיו מעטפה. כשראה שהוא לא רצוי שם, הינשוף פשוט הניח את המעטפה הלבנה, פרש את כנפיו ויצא מהחלון.
קטניס הרימה גבות בתמיהה וסגרה את החלון. רבים היו אומרים שהיא הייתה צריכה להיות זהירה כשהיא עשתה את המעשה הבא (וזה כולל את קטניס עצמה, למרות שאולי לא הייתה מודה בזה באותו הרגע), אבל סקרנותה של קטניס גברה עליה והיא פתחה את המעטפה עם החותם האדום.

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
מנהל: אלבוס דמבלדור 
(מסדר מרלין, מחלקה ראשונה, מכשף גדול, קסם ראשי,
מאגוואמפ עליון, חבר איגוד הקוסמים הבינלאומי)

גברת קטניס היקרה,
אנחנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.
שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מה-31 ביולי.
ועם זאת, גברת קטניס, אנחנו יודעים שאינך מכירה עולם זה  ואינך תבטחי בנו בבואך, ולכן אם את מעוניינת לשמוע על מה אנחנו מדברים,

את מוזמנת לבוא לשכונת צ'לסי שבעיר הגדולה לונדון ביום חמישי ה-20 ביולי ולקבל את כל המידע לו את זקוקה.
אל תדאגי, אנו יודעים על משחקי הרעב ועל כל מה שאנחנו צריכים לדעת, ואת יכולה לבטוח בנו.

בכבוד רב,
    מינרווה מקגונגל
    סגנית המנהל

ברגעים אלו, אי אפשר להאשים את קטניס בזה שכל מה שהיא יכלה לעשות היה לשאול את עצמה מי לעזאזל המטומטמים האלו ששלחו לה את המכתב הבדיוני הזה.

מחנה החצויים, 13:59
***

"ניקו! פרסי! אנבת'! הייזל!" קרא וויל סולאס, רץ אל עבר הארבעה, מספר מכתבים אחוזים בידו הקמוצה. זה היה אחד מאותם הימים הנפוצים בהם הרומאים הגיעו לסיור במחנה החצויים או להפך - היוונים הגיעו לסיור במחנה יופיטר. הפעם זה היה יום כיף משותף במחנה החצויים, והשלושה בדיוק הראו להייזל את כל המחנה כשהנער הגיע.

"היי, וויל," אמר פרסי, "קרה משהו?"

בן אפולו התנשף מעט, זעה על פניו. הוא סקר את הנמצאים מולו, וכשהגיע אל ניקו, הוא מיהר להשפיל את מבטו.

"קיבלתם מכתבים."

"מכתבים?" תהתה אנבת'. מכתבים לא היו דבר נפוץ במחנה החצויים.

וויל משך בכתפיו ונתן מכתב לכל אחד מהם.

"תודה... וויל," אמרה הייזל, פותחת את המכתב שלה.

וויל סולאס הנהן והתרחק מהם, חוזר לעבודתו.

לקח לארבעה פחות או יותר דקה לקרוא את המכתבים, עוד עשר דקות לעכל את מה שכתוב בהם ועוד כמה שעות לדיון סוער ביניהם על המכתב.

אנבת' סיימה ראשונה, באופן לא ממש מפתיע.

"אוקיי, זה מוזר." נראה שבתור התחלה לא היה לאף אחד מהם עוד הרבה לומר.

"בית ספר לכישוף ולקוסמות? ותסתכלו על רשימת הציוד... בגדים של מכשפה... שרביט? קדרה, ספר כישוף... מטאטא? כאילו, בבית הספר המומצא הזה התלמידים הם המנקים? אני לא קונה את השטויות האלו." ניקו נראה אדיש לכל העניין.

"ובכל זאת, תראו... הם כותבים שהם יודעים על האלים והכוחות שלנו," העלתה הייזל טענות מנגד.

"אז זו בטח מתיחה של אחד החניכים." ולמרות דבריו, פרסי נראה מודאג.

"אבל למה שזה לא יהיה אמיתי? כמו שיש חצויים, למה שלא יהיו קוסמים?" שתיקה השתררה לאחר דבריה של הייזל.

"אני מציעה שנלך ל... צ'לסי הזה ונראה מה הם רוצים מאיתנו. מה אם זה אמיתי ופספסנו משהו חשוב? כל העניין הזה בנוי על סיכוי וסיכון, וכדי לזכות בסיכוי נהיה חייבים לקחת את הסיכון," העירה אנבת'.

"למה את תמיד חייבת לומר דברים שנשמעים כל כך הגיוניים..." פרסי נאנח, ואנבת' נתנה לו מכה קלה.

לבסוף הם הגיעו להסכמה, למרות שכולם עדיין היו בפה פעור מהמשמעות שעלולה להיות למכתב.

בית משפחת קאלן, 16:14
***

זה היה עוד אחר הצהריים בו התכנסו כל הערפדים בסלון לצורך... דיבורים? לא היה להם הרבה מה לעשות, אבל אסמה דרשה שהם יהיו משפחה לפחות פעם בשבוע, אז זה המצב שאליו הם הגיעו.

"טוב, אז אתם זוכרים שפעם סיפרנו לכם על הקוסמים?" פתח קארלייל בשיחה.

"כאילו, הסיפורים המטופשים על האנשים עם השרביטים שחיים פה בעולם שלנו, אתה מתכוון?" רוזלי, כרגיל, הייתה אדישה במיוחד.

"כן, כן. בלה, אני מניחה שאדוארד כבר סיפר לך?" אסמה חייכה אל עבר ילדיה המאומצים. או משהו בסגנון.

"האמת שלא, אבל שמעתי אותו מספר על זה לרנסמיי." בלה גיחכה בזמן שקלעה צמה לבתה בת ה-11 שישבה לידה.

"אם אתם מתכוונים לומר לנו שהם אמיתיים, אנחנו כבר יודעים את זה, תחסכו את זה מאיתנו," אמר ג'ספר, למרות שהתחיל להסתקרן. בדרך כלל השיחות המשפחתיות שאסמה דרשה מהם לא התחילו בסיפורים על קוסמים.

אדוארד, שקרא את מחשבותיהם של השאר, התחיל לצחוק.

"אתם לא רציניים," אמר, "זו אמורה להיות בדיחה?"

קארלייל התעלם ממנו והמשיך לדבר. "אז בית הספר של הקוסמים האלו, הוגוורטס, גילה שיש בדמכם דם של קוסמים ו... הזמין אתכם ללמוד בבית הספר."

כל הערפדים שבחדר - מלבד קארלייל, אסמה ואדוארד - הרימו גבות בתמיהה. אפילו רוזלי עצרה את הטלוויזיה הדלוקה והקשיבה לנעשה בחדר.

"יש פה מכתבים עם כל הדרוש," אמרה אסמה, חבילת מכתבים גדולה בידיה. "ואל תדאגו, הקוסמים יודעים על זה שאתם ערפדים. התלמידים לא ידעו את זה, אבל בגלל שזה מחזור של תלמידים מיוחדים - כן, אתם לא התלמידים החדשים המיוחדים שתהיו שם - אנחנו פשוט נאמר לכולם שאתם על-טבעיים."

"כולנו נלך לשם?" קולה של רנסמיי, שפצתה את פיה לראשונה, היה מהפנט.

"לא, לא כולכם..." קארלייל חייך חיוך עקום. "אני ואסמה לא נבוא אתכם, וכך גם רוזלי ואמט - מה גם שאמט נראה גדול מדי בשביל הלימודים ורוזלי תישאר איתו. רק רנסמיי, בלה, אדוארד, ג'ספר ואליס ילכו."

"אה, ותתכוננו - ב-20 ביולי תפגשו את כל שאר התלמידים המיוחדים בצ'לסי שבלונדון, ושם יחכה לכם הסבר על הכל, מובן?"

כולם הנהנו, למרות שבתוך תוכם הכל היה מבולבל, ואף אחד לא יכול להאשים אותם...

***

אוקיי אז... למקרה שיהיו קצת בלבולים:

- קטניס ממשחקי הרעב

- ניקו, פרסי, אנבת', הייזל ו-וויל מפרסי ג'קסון

- קארלייל, אסמה, אדוארד, בלה, אמט, רוזלי ורנסמיי מדמדומים

וכמובן כל הדמויות מהארי פוטר שיופיעו בהמשך

מלבד זאת, כל ה... זוגות, אני אקרא לזה, לא קיימים פה - ניקו לא עם וויל, פרסי לא עם אנבת', אליס לא עם ג'ספר, קטניס לא עם פיטה, רנסמיי לא עם ג'ייקוב, וגם מהארי פוטר - הארי לא עם ג'יני, הרמיוני לא עם רון, דראקו לא עם פנסי \ ווטאבר ו... אף אחד לא עם אף אחד.

קיצר, הזוגות היחידים שכן נשארו כמו שהם הם בלה ואדוארד, אסמה וקארלייל, הייזל ופרנק, אמט ורוזלי ו... זהו.