Pure Blood

כל הזכויות על הדמיות המקוריות והמקומות שמורים לג'יי.קיי רולינג

~פרק 1~

קרוליין התעוררה לקול צעקותיה של גמדונת הבית, רוזי. "כמה פעמים אמרתי לך לא לצעוק?!" צרחה קרוליין, "א-אבל גבירתילי לא התעוררה, והיא אחר-תאחר לרכבת אם היא לא תמהר" אמרה רוזי בראש מושפל והחלה להכות את עצמה, קרוליין נזכרה שהיום הוא הראשון בספטמבר "תפסיקי מיד! מה השעה?!" קרוליין צעקה עליה, 'לפעמים רוזי ממש מעצבנת' חשבה לעצמה. "עשר וחצי" אמרה רוזי בבושה. "מה?! טוב, לא חשוב, תביאי לי מהר את המזוודות!" ציוותה קרוליין. היא סיימה להתלבש והסתכלה על עצמה במראה. קרוליין הייתה גבוהה יחסית לגילה,היא הייתה רזה בעלת שיער חלק וארוך עד לרצפה בגוון פלטינה. היא לבשה גופייה צמודה בצבע ירוק כהה ומכנסון ג'ינס, היא נעלה נעלי עקב ירוקות שמסביב לעקב שלהן לופף נחש כסוף.קרוליין נכנסה ללימוזינה ואמרה לה לקחת אותה לתחנת קינג-קרוס. כל הדרך קרוליין חשבה על המיון, מה יקרה אם היא לא תתמיין לסלית'רין? אבל ישר כשהמחשבות כאלו עלו לראשה היא השתיקה אותן. היא ירדה מהלימוזינה ועברה במחסום שבין רציף מספר תשע לעשר,היא ידעה מה לעשות כי הוריה כל הזמן הסבירו לה כדי שלא תשכח. היא עלתה על הרכבת ומצאה לעצמה תא ריק והתחילה לקרוא, היא לא ממש אהבה לקרוא אבל הוריה הכריחו אותה. הנסיעה להוגוורטס עברה בשקט. קרוליין כבר החליפה בגדים למדי בית הספר והייתה מוכנה לרדת מהרכבת. כשהרכבת עצרה קרוליין ירדה והלכה לעבר הענק שצעק "תלמידי שנה ראשונה לכאן", היא עלתה על אחת הסירות והסירה התחילה לשוט אל עבר קצהו השני של האגם.בכניסה היא ראתה אישה חמורת סבר שאמרה שקוראים לה מינרווה מקגונגול, ושאנחנו, התלמידים, יכולים לקרוא לה פרופסור מקגונגול, ושהיא ראש בית גריפינדור.היא הכניסה אותנו לאולם הגדול והמיון התחיל והפרופסור התחילה לקרוא לתלמידים להתמיין. אוונס,ליליאן-גריפינדור, סנייפ,סוורוס-סלית'רין, פוטר,ג'יימס-גריפינדור, קרוליין הקשיבה בחצי אוזן להמשך, עד ששמעה את שמה: רוזייר,קרוליין מאל. היא הלכה למצנפת והתיישבה על השרפרף, מקגונגול הניחה על ראשה את מצנפת המיון: אממ... טהורת דם ונחושה להוכיח את עצמה, אבל... יש אומץ וטוב לב גדולים מאוד בתוכך....גריפינדור! את המילה האחרונה כולם שמעו... כולם היו בהלם, אף פעם לא קרה ששני ילדים ממשפחות סלית'ריניות הכי מכובדות בעולם הקסמים התמיינו לגריפינדור ולא לסלית'רין, בעצם, אף פעם לא קרה שתלמיד אחד ממשפחה כזו התמיין לגריפינדור. קרוליין הלכה בהלם לשולחן גריפינדור וכשהתיישבה התחילה לבכות. קרוליין לא שמה לב ליד מי התיישבה אבל הוא שאל אותה "את בוכה בגלל שהתמיינת לגריפינדור?" "נראה לך?" היא החזירה לו שאלה כשדמעות זולגות על פניה, "אני בוכה בגלל שאני פוחדת ממה שההורים שלי יעשו לי כשהם יגלו שהתמיינתי לגריפינדור!" היא ענתה לו. "פעם אחת ראיתי שני מוגלגים שהיו בלי כסף." היא התחילה לספר לו,"ההורים שלי לא היו בבית ולא חשבתי שמשהו ראה אותי, היה לי בבית קצת כסף מוגלגי, אז הלכתי אליהם והבאתי להם את הכסף והם הודו לי. כשההורים שלי חזרו מסתבר שאחד מגמדוני הבית הלשין עליי והם לא הפסיקו להכות אותי במשך שעה." הוא הסתכל עליה בהבנה וחיבק אותה. כשהיא נרגעה היא ראתה מי מחבק אותה ונזכרה שהפרופסור קראה לו בשם: "סיריוס בלק", כשנזכרה מי זאת משפחת בלק היא שאלה אותו "אתה לא מודאג ממה שההורים שלך יעשו לך?" "לא, לא ממש" הוא ענה לה בחצי חיוך קונדסאי. הוא שיחרר אותה מהחיבוק והם התחילו לאכול. לאט לאט קרוליין הבינה שלא אכפת לה מה הוריה יעשו לה, כי היא נהנתה בחברת הגריפינדורים. בזמן הארוחה היא פגשה את ג'יימס פוטר ורמוס לופין וגילתה את הצד הקונדסאי שלה. הם היו בדרך למגדל גריפינדור בעקבות המדריך, בזמן שהם חשבו איך לקרוא לחבורה שלהם שכללה את:ג'יימס,סיריוס,קרוליין ורמוס. הם הגיעו למגדל והמדריך הראה להם איפה חדרי הבנות ואיפה חדרי הבנים. קרוליין נהנתה מאוד ליד חבריה החדשים, והיא שמעה שהייתה להם מיטה פנויה, היא לא רצתה לישון עם הבנות מחשש שהן לא יאהבו אותה, אז היא עלתה לחדרי הבנים ותפסה לעצמה את המיטה הפנויה.