The big war

כשהתעוררתי, הייתי מרפאה במחנה החצויים (מיד זיהיתי את המקום, יוצא לי לבלות שם הרבה בזמן האחרון). אנבת׳ ישבה ליד מיטתי בעניים נפוחות, נראה שבכתה כל הלילה

"פרסי!! התעוררת!!" צעקה עלמ ונישקה אותי, שפתיה היו חמות, ובאותו רגע שכחתי את כל מה שקורה מסביב

לאחר הנשיקה (הארוכה) כירון נכנס למרפאה

"פרסי! אני שמח לראות שהתעוררת!" אמר לי, ומיד מבט מודאג חלף על פניו, הוא היה כמו אבי (השלישי, מה לעשות? יש את פוסידון ואת פול), ואני הייתי בשבילו כמו בן, אני בטוח שעד שהתעוררתי היה לו רגשי אשמה ויסורי מצפון, תמיד היו לו כאלה.

מיד נזכרתי במה שהמפלצת אמרה, ושיערתי שאנבת׳ סיפרה לכירון, "אתה יודע על מה המפלצת דיברה?" שאלתי אותו, אולם הוא הניד בשלילה.

פרסי,אעני יודע שאתה בתקופת החלמה, אך אני צריך שתצא למסע חיפושים, עם אנבת׳ גייסון ופייפר, טרטרוס לא יציב ואני רוצה שתבררו מה קורה שם. מיד השתררה שתיקה, כירון יודע שזה המקום האחרון בעולם שבו אני ואנבת׳ רוצים להיות. אחרי שיחה שקטה ואישית עם אנבת׳, הגענו להחלטה ואמרתי אותה בקול. "בסדר " עניתי, " אבל אחרי המסע, אנחנו עוברים לרומא החדשה" במשפט הזה דיברתי לאנבת׳, היא חייכה ואמרה "זה מעולה מבחינתי". " יופי", אמר כירון, "אתם יודעים שלא הייתי מבקש את זה מכם אם זה לא היה נחוץ" הוסיף ואנחנו הנהנו לחיוב בשקט. כדאי שכבר תודיעו לגייסון ופיפר ולאחר מכן תלכו אל ריצ׳ל. אמרנו בסדר והלכנו, וכפי שנחשנו, הם היו בביתן זאוס, דפקנו על דלת הביתן ואלה פתחו לנו. "היי", הם אמרו ומיד ניגשנו לעניין, אנבת׳ סיפרה להם כל מה שכירון אמר לנו והם אמרו בסדר, שהם מסכימים, "אז מתי יוצאים?" ג׳ייסון שאל, ועניתי לו שמחר בחמש בבוקר, אבל קודם צריך לשמוע נבואה אצל רײַצ׳ל. הלכנו ביחד למערה של רייצ'ל והיא חמכתה לנו שם, כנראה כירון סיפר לה שאנחנו עומדים לבוא.

מיד כשנכנסנו למערה, עשן ירוק יצא מפיה, וקולה השתנה, היא החלה להגיד את הנבואה

למסע יצאו ארבעה חצויים

במטרה לתקן את עולם המתים

באמצע הקרב יצתרפו השולטים

רק שיתוף בין אבות ובנים את הנצחון יחתים.

רייצ׳ל סיימה את הנבואה, ופייפר שאלה "מישהו הבין את שתי השורות האחרונות?" שאלה ואילו אנו הנדנו בראשנו לשלילה.

"אל תדאגו" אמרתי להם, "מתישהו נדע מה הפרוש לנבואה, בנתיים צריך להתארגן למסע" אמרתי וכל אחד הלך לביתנו.

בדרך ניקו עצר אותי ואמר לי "פרסי, שמעתי שאתה יוצא למסע, רציתי להזהיר אותך, לאור אי היציבות בטרטרוס, אני חושש שמפלצות יוכלו לברוח משם, ואולי אפילו דברים יותר גרועים מהם" אמר ואני אמרתי תודה על זה ששיתף אותי בזה

במעמקי טרטרוס- "הילד הזה לא יודע כמה הוא צודק" אמר הטיטאן בקולו הרועם. אבל קרונוס, אחי" קרא לעברו היפריוס, אחיו, "מה בדבר החצוי ההוא, מה שמו? פרסי דקסון? פעם קודמת הוא הפריע לך באופן רציני". "אל תדאג" ענה לא קרונוס בקולו המרושע "בקרוב מאד הוא ימות" הוסיף, והחל לצחוק, כל שניים עשר הטיטאנים מסביבו הצתרפו לצחוקו

הפרק הקודם		הפרק הבא