כשראיתי אותה

כן, פיק על Beauty and the Beast. או יותר נכון פיקצר. מבוסס בעצם על הסרט החדש (2017), כל הארועים במקומם.

אני יודעת שזה קצר, אבל כל המוסיף - גורע. 

בפעם הראשונה שראיתי אותה, הבטתי אל היער האפל, שאף-על-פי שיוני עכשיו, היה קפוא לגמרי.

כל העצים היו מכוסים בשכבה קטנה של כפור. כל הענפים קפאו לגמרי.

אבל בזה לא התעניינתי. היא. זאת היתה היא. לובשת שמלה תכולה-לבנה, ועליה שכמיה בצבע חום-סגלגל.

היא רכבה על סוס לבן. נסיכה ממש. ותראו את השיער! הו, השיער! חום גולש, כזה מדהים!

בפעם הראשונה שראיתי אותה, מיד ידעתי שזו האחת, האחת שלי.

בפעם השניה שראיתי אותה, הסוס שלה היה מוכתם בכתמי בוץ. גם היא עצמה.

רציתי לשאול אותה למה, או מה, או משהו.. אבל לא העזתי.

היא גם דהרה ממש מהר, כאילו היא בורחת ממישהו. אבל ממי?

ניסיתי להסתכל מאיפה היא באה. ראיתי רק סבך עצים קפואים.

בפעם השלישית שראיתי אותה, היא היתה שרוטה. התחלתי לדאוג.

מה קרה לה? 

היא גררה משהו. אולי מישהו. מה שבטוח - לא אדם.

היא פשוט חלומית. פשוט יפה. פשוט בל!

כן, כן. ככה אני קורא לה מעכשיו. בל.

בכל צרפת ישמעו עליה! על בל.