pretending

היי לכולם..

אז.. הינה הפרק השני.. אני מקווה שתאהבו אותו.. ואני ממש ממש אשמח שאם אתם אוהבים תגיבו כדי שאוכל לדעת

טוב אני לא אחפור לכם יותר מדי חח הינה הפרק!

פרק 2

"שלום בלק" האדמונית חייכה בנימוס אל שחור השיער. בשבועות שעברו היא למדה לחבב אותו מעט.

"שלום סמית' " הוא החזיר לה חיוך ותפח על הכיסא לידו, מסמן לה לשבת.

היא נענתה ברצון והתיישבה לידו, מניחה על השולחן את כל טיוטות שהספיקו לכתוב עד כה.

"הנשף עוד יומיים" היא אמרה בהתרגשות, מסתכלת על כמה מהשירים שכתבה לבד.

בהמשך, החבורה קבעה שאמלי תשיר לבדה גם כמה שירים, כדי לתת לג'יימס מנוחה ולהחזיר את קולו לתפקוד.

"אז אמרנו שאת שרה את השלושה האלה" הוא הצביע על שלושה שירים, "את וג'יימס שרים את שני אלה" הוא הצביע על שני שירים נוספים, "וג'יימס שר לבד את כל השאר. נכון?" השחרחר שאל והאדמונית הנהנה. "מצוין!" הוא חייך, "אז אם סיימנו, זה אומר שיש לך זמן לעזור לי במשהו" מסתכל לתוך עיניה התכולות שהביטו בו בתהייה.

"במה?" היא החזירה לו חיוך, חושבת בינה לבין עצמה שעיניו השחורות-אפורות יפות כל כך.

סיריוס חייך ואסף את הקלפים, מושך בידה של אמלי ומוביל אותם היישר אל תוך הצריף המצווח.

הוא הרים את הגיטרה שלו ובחר שיר אחד מתוך ערמת הקלפים, קראו לו העמדת פנים.

שחור השיער הושיט את השיר אל אמלי שהרימה את גבתה בבלבול, "מה איתו?" שאלה.

"עוד לא הלחנו אותו, הנשף עוד יומיים, יש לך יומיים להתאמן עליו עם ג'יימס" הוא חייך. זה היה השיר האהוב עליו, במיוחד בגלל שהוא כתב אותו בשבילה.

היא לעולם לא תדע זאת, כמובן. אך הסיבה שסיריוס הפסיק לצאת עם כל כך הרבה בנות, לא באמת הייתה כיוון שהיה שקוע מדי בכתיבת שירים והלחנתם. הסיבה הייתה אמלי. האהבה שלו אל אמלי.

"תשיר איתי עכשיו?" אמלי שאלה והתיישבה ליד סיריוס, מחזירה אותו למציאות ומעיפה את מחשבותיו הנדושות על איך הוא יכול לטבוע בתוך עיניה הכחולות, או איך הוא יכול להישרף בתוך שיערה האדום כאש.

סיריוס הנהן, "תראי על מה חשבתי" הוא החל לנגן והיא החלה לשיר, מחייכת. היא אהבה את מילות השיר. אולי כיוון שידעה שזה בדיוק מה שהיא עושה.

לפתע סיריוס הפסיק לנגן, "אני מצטער" הוא הסתכל לתוך עיניה המבולבלות של אמלי, "אני מאחר לשיעור" הוא אמר ויצא במהירות מן הצריף, שוכח לגמרי שהיום יום ראשון, אין לימודים.

היומיים עברו, הנשף הגיע ורק לחמישה מהתלמידים לא היו בני או בנות זוג.

"מתרגשת?" שאל סיריוס את אמלי רגע לפני שעלתה לבמה לשיר את הדואט שלה עם ג'יימס.

"בערך" היא אמרה, מסתכלת על כמות הילדים שהיו באולם הגדול.

"היי" יד גדולה החזיקה בידה הקטנה של אמלי. "את תהיי מדהימה" סיריוס חייך אליה, "ואת נראת מקסים" הוסיף לאחר כמה שניות של שתיקה.

אמלי הנהנה ונשקה ללחיו של סיריוס, "תודה" היא אמרה ולא הספיקה לראות את הסומק שעלה על לחיו של הנער השחרחר.

המוזיקה החלה וג'יימס שר את השורה הראשונה של הפזמון.

Will we ever say the words we're feeling,

Reach down underneath and

Tear down all the walls?

קולה הרך של אמלי הצטרך לשירתו של ג'יימס

Will we ever have a happy ending,

Or will we forever only be pretending?

בסופו של דבר, הנשף נגמר והחמישה ירדו מן הבמה, מאושרים וצחוקים. אפילו דמבלדור בא לברך אותם על ההופעה הטובה.

לבסוף, סיריוס יצא החוצה, אמלי מייד אחריו.

"תודה שנתת לי להשתתף בדבר המדהים הזה" היא נשענה על המעקה, ליד סיריוס.

שחור השיער חייך אליה, "אין בעד מה" הוא הביט בכוכבים בעצב. "הקדשת את השיר לאייברי?" הוא שאל כאשר דמעות נצצו בעיניו, אך לא נתן להם לרדת.

"איזה שיר?" אמלי נראתה מבולבלת.

"העמדת פנים" סיריוס חייך אליה חיוך כואב.

אמלי החלה לצחוק, לצחוק חזק. היא מחאה דמעת צחוק מעינה לפני שדיברה שוב. "כמובן שלא!"

"הוא הארוס שלך. היית צריכה" סיריוס אמר, קולו שקט מן הרגיל.

"אני לא מתכוונת להתחתן איתו" אמלי הזעיפה את פניה, "ובכלל, הקדשתי את השיר למישהו אחר"

סיריוס יכל ממש לשמוע את ליבו מתנפץ, "לסנייפ?" צחוקה של אמלי חזר, "גויל? קראב? מאלפוי?" הוא המשיך לנחש, לא מביט בעיניה.

"למה אתה נותן רק שמות של סלית'רנים?" היא החלה להתעצבן מעט.

"את אומרת שאת מחבבת מישהו שהוא לא סלית'רני?" טונו של סיריוס נטף זלזול.

מבטה המאיים של אמלי נורה היישר אל סיריוס, "לא. אני לא מחבבת סלית'רני אם כל כך מעוניין לדעת"

צחוקו הקר של סיריוס פגע בה, "אם כך, למי הקדשת את השיר?"

"לך" עיניה הכחולות של אמלי נצצו מעצב ודמעות וסיריוס לא פספס את זה. הוא פגע בה.

היא גיחה לעצמה בכאב, "אבל כמובן, ברגע שהכול הסתיים, חזרת להיות אותו מגעיל שהכרתי פעם" היא התכוונה להסתובב וללכת משם, אך ידו הגדולה של סיריוס עצרה בידה.

"אל תלכי, אמלי" ליבה של אמלי החסיר פעימה כאשר היא שמעה את סיריוס קורא בשמה הפרטי בפעם הראשונה מזה שבע שנים.

שחור השיער סובב את האדמונית אליו כך שעמדו צמודים, פנים מול פנים. הוא הרים יד חזקה אחת וליטף את פניה בעדינות, מעביר את עיניו על כל פניה. מהעיניים אל האף, אל הלחיים השפתיים והסנטר, חורט את יופייה במוחו, לא רוצה לשכוח לעולם.

"אני חשבתי שאני לעולם לא אשמע אותך אומרת משהו כזה.." הוא לחש, שפתיו קרובות כל כך לשפתיה כך שבכל מילה הם נגעו מעט זו בזו. "אני אוהב אותך" הוא לחש לפני ששפתיו נצמדו לשפתיה. לשונו ליקקה את שפתה התחתונה והיא פתחה את שפתיה, מזמינה את לשונו שנכנסה מיד ושיחקה עם לשונה, חוקרת את כל פיה של הנערה. ידו האחת של סיריוס נחה על לחיה החמימה של אמלי, בזמן שיד אחרת חבקה את מותניה, מצמידות אותה אליו כמה שיותר.

אמלי הניחה את ידה על צווארו של סיריוס, מלטפת את לסתו בזמן שדמעת אושר אחת ירדה מעיניה, ידיו של סיריוס מוחות אותה באהבה. "אל תבכי" הוא לחש לתוך שפתיה ונשק להן נשיקה קטנה נוספת. אמלי הביטה בו ארוכות בעיניה הנוצצות וחיבקה את שחור השיער.

"אני אוהבת אותך" היא לחשה לאוזנו. מאושרת יותר, היא כבר לא יכלה להיות.

"פרופסור, הם עסוקים!" הם יכלו לשמוע את קולו של רמוס מתוך הבועה שלהם וחייכו, אך לא מרפים, לא עוזבים.

השניים שמעו צעדים מתקדמים לעברם אך לא הסכימו לצאת מעולמם המאושר.

"הו" נשמע קולם של סוורוס ומקנגוגל כאחד. "ובכן, תמיד ידענו שזה יקרה" הפרופסור חייכה לעצמה, "אם הוא רק היה שותק מעט"

זהוווו אני יודעת שחלקכם אולי מזהים את השיר מגלי וזה באמת השיר הזה

פשוט מאוד אהבתי אותו וכתבתי את הפאנפיק הזה בדיוק כשהוא יצא חחח

מקווה שאהבתם ושתגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא