לילי דיינה דיגורי

היי לכולם

שמחה לראות שאישרו לי את הפאנפיק המקסים

אז הינה פרק קטן לכבוד שבת

ואני מקווה שאספיק לעדכן כמה שיותר פרקים כי אחרי פסח

אני חוזרת לשרות והתדירות תהיה הרבה יותר נמוכה

שבת שלום

וקריאה מהנה!!!

******************************************

"מתוקה שלי,

אני והתינוקת בסדר, אנחנו נמצאות לבנתיים אצל דודך הארי, איימוס פה איתי.

יחידת הילאים שלמה מנסה לאתר את אביך, וברגע שאני אדע על רמז קטן אני אשלח לך ינשוף.

לבנתיים, תמשיכי ללמוד כרגיל, ואני מעודדת אותך מפה למשחק הקווידיץ' שיש לך מחר.

אוהבת,

אמא."

המכתב הזה הגיע בשעות הערב, אל חדרה של לילי במגדל המעונות של רייבנקלו. הידיעה על סדריק כבר דווחה ב'נביא הערב', ואף אחד מהתלמידים לא העז להביט ללילי בעיניים מלבד חבריה הקרובים שעטפו אותה מאז שהתפשטה הידיעה. בארוחת הערב כשהיא נכנסה לחדר האוכל כל העיניים היו עליה, וגל התלחששויות גדול היכה בה. היא לא הייתה רגילה לכל התשומת לב הארורה הזאת. כן היא הייתה הבת של לולה פוטר דיגורי המפורסמת, והאחיינית של הארי פוטר שהביס את וולדמורט. כן סיפור לידתה באחת מהכיתות הישנות של הוגוורטס שניות לאחר שוולדמורט הובס הופץ כמו אש בשדה קוצים, בעיקר על ידי הדיוקנאות הרבים של הוגוורטס ועל ידי הרוחות רפאים, אבל זה, זה היה גרוע מכל. היא רק רצתה שהידיעה תעלם ואביה ישלח לה מכתב שהכל בדיחה אחת גדולה, וזה הכל.

"את בסדר?" שאלה ויקטואר בשקט. לילי נתנה לה לקרוא את המכתב מאימה.

"אף אחד לא יודע מה קרה לו, הוא פשוט יצא לשלוח פטרונוס מדבר להורים שלו ולהארי כדי לבשר להם שהלידה עברה בשלום ומאז אבדו עקבותיו ואף אחד לא ראה אותו." לחשה לילי בקול שבור.

"היי, הכל יהיה בסדר, יחידה שלמה של הילאים מחפשת אחריו, אין מצב שהם לא ימצאו איזה רמז קטן על העלמותו. בטוח אחד המרפאים בקדוש מנגו ראה אותו יוצא או נכנס לחדר ולא יוצא, אנשים לא עד כדי כך עיוורים ולא שמים לב למה הסביבה שלהם עושה, במיוחד לא המרפאים בקדוש, ששמים לב טוב לכל דבר מוזר שקורה מתחת לאפם." אמרה ויקטואר מחבקת את כתפה.

"את צודקת, זה גם מה שתומס אמר לי, אבל עדיין יש לי תחושה קשה לגבי כל זה." אמרה לילי מניחה את ראשה על ויקטואר.

"את יודעת מה את צריכה?" אמרה ויקטואר בחיוך מעודד, "את צריכה מקלחת חמה ושינה, אני אפילו מוכנה להביא לך כוס שוקו חם שיעזור לך לישון."

"תודה ויק, נראלי שזה מה שאעשה." אמרה לילי בחיוך עייף.

"מצוין, אני כבר חוזרת עם השוקו." אמרה ויקטואר יוצאת מהחדר.

"אני אוהבת אותך אבא, היכן שלא תהיה." לחשה לילי ונכנסה למקלחת.

******

"קום!" קרא קול קשוח באוזנו של סדריק. ראשו כאב כל כך מהמכה שקיבל כאשר שני אנשים מגודלים למראה חבטו בו והיממו אותו בדרך מוגלגית ביותר. ידו אוטומטית פנתה לכיסו איפה שהשרביט שלו אמור להיות.

"מחפש את זה?" אמר קול נשי ומלגלג, "כן לא יכולנו להרשות לעצמנו שתתחיל להפיל עלינו את קסמיך, אתה מבין, אנחנו צריכים אותך מנוטרל לחלוטין על מנת שתהיה מועיל."

"מי אתם?" הוא לחש ממצמץ. רק עכשיו הוא שם לב לכיסוי עיניים שיש על עיניו, ולכך שידיו ורגליו קשורים כשהוא בתנוחת ישיבה, נראה על כיסא קשה מאוד, ולא הכי נוח.

"אתה תדע בקרוב, ולבנתיים," אמר בעלת הקול הנשי, "אתה תישאר ככה, אני מניחה שכבר שלחו אנשים לחפש אותך, זה מצוין לנו.."

"מה אתם רוצים ממני?" שאל סדריק מריח את הסכנה שנשקפת לו.

"אתה עוד תראה, אני רק אגיד שהבת שלך חיה בגללנו, אנחנו עוקבים אחרי כל המשפחה שלך, וחבל שיקרה משהוא ללולה, לילי, איימוס ולתינוקת הקטנה." אמרה האישה בצחוק קר.

"לא.." הוא אמר בהלם.

"הו כן, אם אתה רוצה לראות את משפחתך בחיים, אתה תעשה מה שנגיד לך, בבוא הזמן." היא השיבה.

סדריק שמע קול צעדים, עקבים לאישה ונעליים שטוחות וגדולות של גבר, עוזבות את המקום. טריקת דלת והוא הבין שהוא לגמרי לבדו.

___________________________________

תגובות יתקבלו בברכה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא