אל תעשה ככה יותר

זה היה עוד חורף בהוגוורט. השעה היתה שעת בוקר מוקדמת, והשמש אפילו לא התחילה את דרכה. רק שני תלמידים, תלמידי שנה שלישית, היו ערים. הם לא ידעו זה על זה, אבל בכל זאת עשו את דרכם אל מגרש הקווידיץ׳. לבושים בסוודרים ומצוידים במטאטים כל אחד קיווה להתאמן מעט. הדבר האחרון שהם רצו היה לפגוש את אלו שפגעו בהם יותר מכל-זה את זה.

"פוטר" אמר מאלפוי, עומד מולו ומביט בו בשנאה. "מאלפוי" אמר הארי, מרסן את ההפתעה בקולו. "מה אתה עושה פה? ועוד בלי החברה הבוצדמית והחבר הג׳ינג׳י שלך" התגרה בו מאלפוי. "אל תקרא לה ככה. זה שההורים שלה לא קוסמים לא אומר שהיא קוסמת פחות טובה ממך. היא הרבה יותר טובה ממך, למען האמת" ענה הארי והביט בדראקו כאילו היה היצור הכי נחות עלי אדמות. "תסתום! אתה אומר את זה רק כי אתה מאוהב בה!" צעק עליו מאלפוי והתנפל עליו, מפיל את שניהם לקרקע. "מאיפה הבאת בכלל את זה!" צעק עליו הארי בעודם מתקוטטים. "רואים!" צעק עליו דרקו, שצווארו התחיל לדמם בגלל ציפורניו של הארי.

הארי שכב על בטנו, משקפיו השבורים נחים לא רחוק ממנו, בעוד דראקו ריתק אותו לשלג. דרקו לקח זכוכית ממשקפיו של הארי והצמיד אותה לצווארו, מחדיר אותה מעט לעורו. הארי השתנק, מופתע. "אם ככה, במי אתה מאוהב, פוטר?" שאל דרקו. "בך" מלמל הארי בשקט. 

הם ישבו בחדר האחות, שותקים. דרקו חיטא את צווארו של הארי בעדינות, כל כולו שקוע במלאכה. הארי העביר בחשש את ידו על לחיו של דראקו. הנער הביט בהארי באשמה ואז השפיל את מבטו, אך שניות ספורות אחרי זה פער את עיניו. אחר כך התמסר לנשיקה, נותן להארי להפיל אותו על המיטה, נכנע לשליטתו. הארי התנתק וליקק את הדם מצווארו החיוור של דרקו, גורם לו להיאנק, ואז משך ממנו את חולצתו. "דראקו, מה אלה?" הוא שאל בשקט, תופס בידו המצולקת, שנראתה כאילו מישהו ניסה לרטש אותה. דראקו נאנק בכאב, דמעות עולות בעיניו, מה שגרם להארי לשחרר את ידו. "אידיוט" הוא אמר, תומן בו את ראשו. "אל תעשה ככה יותר" הוא מלמל, דמעות עולות בעיניו. "מבטיח..." מלמל דראקו וחיבק אותו חזק. "נשבע" הוא תיקן את עצמו, נושק לראשו של הארי. "אל תשאיר אותי לבד..." מלמל הארי, מחבק אותו חזק, ובוכה בלי קול.