הסוף

אז כן, אתם עומדים לקרוא איך דמויות אהובות מתו בייסורים (סתם.. לא כולם ימותו בייסורים רק חלק..)

אתם תוכלו גם לשלוח קטעי מוות שאתם כותבים ואני אעלה אותם עם קרדיט כמובן

ועכשיו לקטע מוות הראשון שאני כתבתי ויש כבר כמה אנשים שמאיימים על חיי...

תהנו!

נ.מ פרסי

הכאב היה חזק. 

"זה לא יכול להיגמר עכשיו! אני לא יכול למות!" 

הוא המשיך להילחם, 

למרות כל החתכים והפציעות שיש לו,

הוא ממשיך.

בכול הכוח! לא בשבילו,

בשביל מי שהוא אוהב.

הוא הורג עוד מפלצת ועוד אחת.

אבל... הסיכויים שהוא ישרוד הם קלושים...

יש כאן יותר משלושים מפלצות ורובן עליו.

הוא נלחם, 

הוא לא בורח.

אם הוא ימות, 

אז הוא ימות מות גיבורים.

אבל הוא עדיין מפחד,

מפחד ממה שיקרא אחרי שהוא ימות.

הוא לא יכול לעזוב את כולם!

את אמא שלו,

את פול,

את האחות החדשה שבדרך,

את החברים שלו וכל מי שחשוב לו במחנה,

ואת... אנבת'.

הוא לא יכול לעזוב.. במיוחד לא אותה!

הוא הבטיח לה שהוא לעולם לא יעזוב אותה שוב!

שהם ישארו ביחד לנצח!

הוא רואה את שערה הבלונדיני ועיניה האפורות כמו סופה.

ואז...זה פוגע בו.

המכה האחרונה.

הוא מרגיש את דמו החם זולג ומטפטף על האדמה הקשה,

ואת בגדיו הרטובים.

הוא מתמוטט.

הוא שומע את קולה של אנבת' קוראת בשמו.

היא מגיע אליו,

ולפתע,  

הוא לא רואה מפלצות יותר,

הוא רואה רק אותו ואת אנבת' מולו.

לרגע הוא הרגיש כאילו הוא ניצח כשהביט בעיניה האפורות שכרע יורדות מהן דמעות,

דמעות של כאב.

הוא שומע אותה אומרת לו:

"פרסי, פרסי אל תעזוב אותי... בבקשה,

תישאר ער.

אל תעזוב אותי!

לא עכשיו!"

"אני... מצטער אנבת'..."

הוא מתחיל להרגיש את הדופק שלו מאט.

הוא מסתכל על פניה של אנבת' הבוכה ומתחננת שהישאר איתה..

אבל... הוא לא יכול.

"אני אוהבת אותך... מוח אצה."

היא רכנה אליו ונישקה אותו בפעם האחרונה,

בפעם האחרונה שלהם.

הוא מחייך אליה בכאב,

והוא יודע שגם אם הוא עומד למות הלילה,

הוא יודע שהיא תמיד תשאר איתו,

לא משנה איפה או מתי...

היא תמיד איתו!

הוא מרגיש שעיניו מתחילות להעצם,

הוא אומר לה בנשימותיו האחרונות:

"גם אני אוהב אותך... חכמולוגית."

ובמילים אלא הוא עוזב את העולם הזה, 

ומוצא את עצמו בדרך לאליסיום.

מקווה שאהבתם 3>