צלקות

לעולם לא נוכל למחוק את הצלקות שעל הלב.

לעולם לא נוכל לשכוח את האושר הזה.

לעולם לא נוכל להביט זה לזו שוב בעיניים.

אם לסגת היה הפתרון תאמיני לי כבר הייתי עושה את זה מזמן.

אבל זה הכל משחק, מישהו יושב וצוחק עלינו,

אנחנו לא יכולים לברוח.

לעולם לא נוכל לברוח מהצל.

כשמבט בהיר לך בעיניים, את לוחשת ומספרת,

שאהבתנו לעולם לא תנבול,

שהחלום יוביל אותנו לניצחון,

שאהבה תשגשג והשנאה תעלם,

שהכעס יפוג והמבטים יפסיקו,

מבטי הרשע שסובבים אותנו.

מקום שנוכל לברוח אליו,

מקום שיהיה רק שלנו,

זה רק הפסקה מהחיים,

מקום שקט בלב שלך.

אבל אלו הצלקות שבחיים,

מהן לעולם לא נוכל לברוח,

אלו הזעקות של הנואשים,

היבבות של העניים,

הרצונות הכמוסים ביותר שלנו,

אשר מונחים כאן, בכף ידך הרועדת.

וכשנביט בעיניהם של האויבים,

כבר לא נראה שנאה עיוורת,

ניצוצות של אש, אהבה חיוורת.

נראה את האמת, האמת על מבוקשם של האנשים הללו.

אלו הלחישות של הפוחדים,

הבקשות של המסכנים,

המבטים של הרעבים.

וכשתביטי בעיני תראי רק שלווה,

והשנאה תיעלם, תתפוגג לכלום.

אנחנו עוד נצא לאור, נאיר בעצמינו כאלפי מנורות קטנטנות,

כזרקורים של אהבה נאיר על העולם.

כי זה יהיה מקום טוב יותר.

מקום שטוב לחיות בו.

מקום עבורינו,

ללא המלחמות.

מקום שבו אהבתינו תוכל לפרוח.

אנחנו נוכל להביט בעולם הזה ללא השנאה,

ונוכל לאהוב בשלווה.