הטבעות

"שי, תתעורר!" נשמע קול כעוס.

"רק שנייה אימא," הוא ענה לה בפיהוק.

"שי, אתה תאחר לבית הספר!"

ילד בגיל אחת עשרה, קם ממיטתו. צמוד למיטה שלו, אפילו בלי קיר, היה המטבח. שי הכין לעצמו קערת קורנפלקס עם חלב, זלל אותה במהירות, הרים את התיק שלו, ויצא מהקרוון שלו. מהיום שבו אביו נפטר מדלקת ריאות, הוא גר לבד עם אמו, שעובדת בתור קופאית. הקרוון היה בגודל של חמישה על ארבעה מטרים. אחיו הגדול, אבי, נעלם כבר שלוש שנים. משערים שהוא נחטף על ידי מחבלים. רוב המאמצים של אמו היו לממן לו בית ספר נורמאלי. שני הסבים ושתי הסבתות של שי נהרגו בשואה. המכשיר היחיד שיש בבית הוא טלפון המקשים של אמו. בשבילו, טלפון היה חלום. כל פעם ששי קיבל מתנת יום הולדת שווה, אמו החרימה אותה ומכרה אותה. לשי לא היו צעצועים, משחקי קופסה, ובטח שלא משחקי מחשב. הדבר היחיד שיש להם ואפשר לקרוא לו משחק, היה חריטות באפר שליד הבית שלהם, הם הכינו על האפר לוח דמקה. אצטרובלים בצד אחד, ואבנים בצד השני. בקיצור, החיים של שי לא היו קלים. שי ידע, אבל אמו לא הייתה מוכנה לשנות שום דבר בנושא הזה, שלולא בית הספר, החיים שלהם היו הרבה פחות קשים, אך אמו התעקשה שהוא ילמד בבית ספר, שם הוא יוכל להרוויח חברים חדשים, ואולי להתארח אצלם, ולשחק משחקים הרבה יותר מגניבים מדמקה מאצטרובלים ואבנים.

שי לא הגיע באיחור לבית הספר. למרות שאמא שלו אסרה עליו לעשות את זה, ויותר מפעם אחת, הוא עדיין לקח את קיצור הדרך בחורשה. זה היה שביל מאוד מפותל, שיש בו חלק שאפשר ליפול בו ולשבור יד או רגל. למעשה, זה כבר קרה לשי. זה מה ששכנע את אמו של שי לא להסכים לו ללכת בדרך הזאת, למרות ששי אמר לה רבות, שהוא כבר ילד גדול, והוא יכול להיזהר בחלק הזה.

"מה קורה, שי?" ניגש אליו חברו הטוב יואב, ברגע שהוא נכנס לבית הספר. "הכול בסדר" אמר לו שי. "אז אני בא אליך היום?" "כדי לכסח אותי שוב בשחמט?" גיחך יואב. "בוא נעשה משהו אחר הפעם, כמו למשל משחק מחשב לשם שינוי. יש לי באקס בוקס את המשחק החדש של-"

"אתה יודע שאני לא אוהב משחקי מחשב" חתך אותו שי.

יואב ענה לו: "טוב, תוך דקה יש צלצול, כדי שניכנס לכיתה."

יואב ושי נכנסו לכיתה. לשי לא היו חברים חוץ מיואב, אבל ליואב היו הרבה חברים לעומת זאת. בכל מקרה, אף אחד לא הציק לו, לא התעלם ממנו, פשוט לא היו לו חברים.

המנהל נכנס לכיתה, וזה היה מפתיע. המנהל בקושי יוצא מהמשרד שלו בדרך כלל, הפעם האחרונה שבה המנהל נכנס לכיתה כלשהי, הייתה לפני חמישה חודשים, לכבוד סיום השנה.

המנהל ראה שכולם מופתעים מבואו, וישר אמר: "הכול בסדר, אני לא רוח רפאים. באתי לבשר לכם על משהו. מתקיים בבית ספרנו טורניר," –הרבה ילדים הרימו את ראשם- "שחמט." – כמעט כל הילדים חזרו לענייניהם. "הילד שינצח בבית הספר, יהיה הנציג שלנו שיעלה למחוזי, ומשם לארצי, ומשם לעולמי. המנצח בעולמי יזכה בפרס בשווי מיליון דולר."

המנהל חשב שהפרס יעניין כמה תלמידים, אבל כולם הבינו שאין להם סיכוי לנצח בעולמי. חוץ מילד אחד, שי הקשיב לו בהתעניינות, ובסוף גם שאל: "איך נרשמים לטורניר?"

המנהל ישר ענה לתלמיד: "בשיעור השלישי כל מי שרוצה להשתתף בטורניר ילך לחדר מחשבים, שם תהיה, במחשבים, אחד נגד השני, התחרות הבית ספרית. הפרטים יימסרו למנצח."

שי היה ממש בעניין, וגם כן עוד קצת ילדים בכיתה. כמובן, שאם הילדים האלה היו מכירים יותר את שי, הם לא היו טורחים אפילו. שי הוא פשוט אלוף בשחמט.

ברגע שההפסקה התחילה, שי יצא החוצה, מחכה בקוצר רוח לשעה השלישית.

"אין סיכוי שאתה לא מנצח מינימום בעולמי" התבדח יואב.

"כן, אולי יש לי סיכוי לנצח בגלקסי" אמר שי בקול ציני, והם התפרצו בצחוק.

"שיהיה לך בהצלחה, שי." אמר לו יואב.

שי ממש לא היה מופתע כשהוא ניצח בחמש קרבות ברצף, אבל זה מילא אותו בהרגשה ממש טובה.

"וואי, תחשוב על זה." אמר שי ליואב. "אם אני מנצח במשחק האהוב עלי מספיק פעמים, מיליון שקל."

"כן. זה בכיס שלך" יואב אמר ואז צחק. "אני עדיין לא מבין למה רועי הקריב את המלכה שלו בשביל שהמשחק שלו יהיה 'מאתגר יותר'."

"כן. זה פשוט נתן לו תירוץ ללמה הוא הפסיד, ולי היה יותר קל לנצח אותו."

יואב נאנח: "אתה יודע? יש לך עוד את המחוזי, ואת הארצי, והעולמי יהיה רק בעוד חודשיים! אתה לא לחוץ אפילו קצת?"

שי ענה לו: "אני דווקא לא לחוץ. זה לא שצריך להתכונן למשחקי שחמט.

המנהל ניגש אל השניים. "שי, אתה יכול לגשת למשרד שלי?"

שי יצא מהמשרד של המנהל.

"קרה משהו? מתי התחרות המחוזית?"

"עוד שבוע" אמר לו שי. "והתחרות הארצית בעוד חודש."

יואב אמר לו: "ואתה לא לחוץ אפילו קצת?"

"אני קצת לחוץ, כן."

שני הילדים נכנסו לכיתה. זאת הייתה הפסקה. המורה לא היה שם.

"בוא נצא לחצר" אמר יואב.

יואב ושי הלכו לחצר, נהנו מהאוויר החם, השמש חיממה אותם, לא יותר מדי ולא פחות מדי. היה ממש נעים.

הם עמדו במגרש הכדורגל, ואז הם שמעו ילד, אחד מאלה ששיחקו, לוחש: "מטרה חדשה, במקום שער, שי. מי שפוגע בשי הכי הרבה פעמים מנצח."

מהר מאוד ילד אחד בעט בכדור שפגע בשי וגרם לראשו לפגוע בגדר הברזל. שי נפל, בוכה.

"אוי," אמר הילד שהכריז על שי בתור מטרה, "אתה בוכה? שי הקטן רוצה ללכת לאמא?"

"תעזוב אותו!" צעק יואב.

"מה תעשה, תלשין?" אמר לו עמיטל בזלזול.

"כן! אני אלשין!"

שלושה ילדים התנפלו על יואב. הנה משהוא שאפשר להגיד על יואב; הוא מאוד חזק. שלושה ילדים היו עליו, והנה הוא בכל זאת מנצח. שולח עליהם בעיטות מהירות בפרצוף, ואגרופים בבטן.

"מה קורה כאן!"

המנהל הגיע בדיוק בזמן.