דו-קרב

"אני בא איתך." אמר ג'ייסון.

"אין סיכוי. אתה הרגת אות-" התחילה אנבת' לומר.

"לא אני הרגתי אותו! אבא שלי הרג אותו!" אמר ג'ייסון בכעס. "וזאת עוד סיבה שאני צריך לבוא, אני מכיר את אבא שלי יותר ממך."

"לא משנה לי." אמרה אנבת'. "אתה לא בא. אני מחליטה מי בא ומי לא. זה מסע החיפושים שלי." 

"לא משנה לי מה את אומרת. אני בא. איתך או בלעדיך." אמר ג'ייסון. "מי עוד בא?"

"אמרתי לך שאתה לא בא! מה אתה רוצה ממני?!" צעקה אנבת'. היא נראתה כאילו אם לא יעזוב אותה היא תהרוג אותו, דבר שיכול להיות נכון.

"אני אמרתי לך שאני כן בא." אמר ג'ייסון. "ואת יודעת שאת צריכה אותי במסע הזה. את יודעת." והיא באמת הבינה. לג'ייסון יש כוחות הרבה יותר חזקים. אבל זה לא היה אכפת לה.

"מי בא?" שאל אותה בפעם האחרונה.

"אני," אמרה אנבת', "ליאו," היא הרהרה בפעם האחרונה, "ואתה."

ג'ייסון התחיל לארוז חפצים שונים בתיק שלו.

"ולמה אתה צריך את כל הדברים האלה? הם סתם לוקחים מקום." אמרה אנבת'.

"עוד תראי." אמר ג'ייסון, ואנבת' יצאה מהחדר.

***

"את צריכה ללכת אל האורקל." אמר כירון. אנבת' יצאה מהחדר ועלתה במדרגות אל האורקל שבעליית הגג.

היא התיישבה על כיסא שהיה שם. לא כל-כך הפריע לה שהוא עשוי מעצמות. היו לה דברים חשובים יותר לחשוב עליהם.

האורקל פתחה את פיה והתחילה לדבר.

"לממלכת אל-המוות תסעי עם חברייך," 

"ממש חברים..." מלמלה אנבת."

"אך לא תגיעי להציל את חברך הטוב.

חברך יוצל על-ידי מישהו אחר,

אך מי שתשלחי ימות ומלחמה תהיה."

***

אנבת' יצאה מעליית הגג. היא הרגישה נורא. כי ידעה את מי היא עומדת להקריב.

הפרק הקודם