בס"ד
ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג שהמציאה את הדמות הזאת, דולורס אמברידג'. ויתור זכויות ליואב גינאי על השיר "דיווה". אני מניח שכשיש לי השראה פשוט אי אפשר לעצור, נכון?
קריאה מהנה
דולורס אמברידג' היא ראש מחלקת החינוך של משרד הקסמים. התפקיד לא דרש ממנה יותר מדי מלבד לשלוח ינשוף בסוף כל קיץ להוגוורטס, לבדוק אם דמבלדור אכן מצא מורה חדש להתגוננות מפני כוחות האופל ולבחון אותו. בשנתיים האחרונות היה נראה כי דמבלדור כבר הפסיק מלמצוא מורים טובים אחרי שהביא את אדם הזאב ההוא, לופין, ואת עין-הזעם המסובב ללמד התגוננות. לא שלוקהרט וקווירל היו מציאה גדולה, אך הם אכן היו ליגה אחת מעל. ולא היה זה משנה שהמועמדים למשרת התגוננות מפני כוחות האופל נכשלו במבחניה הקפדניים של דולורס, דמבלדור התעקש לקבל אותם לעבודה.
עד הקיץ ההוא, מיד לאחר טורניר הקוסמים המשולש, זו הייתה השנה של דולורס. היא שלחה את הינשוף שאותו שולחת בכל שנה, מייחלת לכך שהפעם זה יהיה זה. הפעם הוא לא ימצא מורה מתאים, ויעביר את זכות הבחירה למשרד הקסמים - כלומר - לאמברידג'.
הינשוף המיוחל חזר עם תשובה מדמבלדור. הוא לא הצליח למצוא מורה.
דולורס הריחה את המכתב שדמבלדור שלח לה. היה לו ריח של גללי עוף חול. לא כמו מכתביה של דולורס שתמיד היו מניירות ורודים בריח תות.
מיד היא הוציאה את אחד מהניירות הורודים האלה ואחד החתלתולים שעל קיר משרדה גרגר בהנאה.
"אתה יודע, יוליוס?" שאלה אותו דולרס בחיוך.
יוליוס החתול יילל בשאלה.
דולורס נשענה על הקיר, יד ימין מורמת ויד שמאל מלטפת את האגן, רקעה ברגלה על רצפת הפרקט ושרה:
"יש אישה גדולה מהחיים יש חושים שיש רק לה יש קסמים ויש ימים קשים ובמה שהיא כולה שלה ".
יוליוס המשיך ליילל.
"השנה אני אלמד התגוננות, וסוף סוף בית הספר הוגוורטס יהיה תחת פיקוחי הצמוד! הGirl-Power שלנו מעולם לא היה חזק יותר!"
היא כתבה את המכתב המבשר לדמבלדור שהיא תאייש את משרת ההתגוננות מפני כוחות האופל, שלחה אותו בעזרת היונה הצחורה שלה (דולורס אמברידג' לא תחזיק חיה אלימה כמו ינשוף) והסתובבה במשרדה הורוד, ממשיכה לזמר:
"למלאכים דיווה היא אימפריה על הבמה דיווה היא היסטריה היא כולה שיר אהבה!"
היא נשכבה על שולחן המשרד שלה ושרה בעוז וגאון:
"ויוה נריע, ויוה ויקטוריה, אפרודיטה ויוה לדיווה, ויוה ויקטוריה, קליאופטרה!"
דפיקות בדלת המשרד שלה הקפיצו אותה בבבהלה והיא ניגשה לדלת בחשש.
"דולורס, הכל כשורה?" שאל אותה קורנליוס פאדג' מהצד הששני של הדלת, "שמעתי קולות משונים מהמשרד שלך."
"קוראים לזה שירה, כבוד השר," ענתה אמברידג' באושר. היא שלפה מזוודה מהיכנשהו והתחילה לזרוק לתוכה חפצים.
"יש נשים, דמעות של החיים הן ישאו תפילה ללא מילים"
היא זמזמה את המנגינה בתשוקה, מוציאה מתוך המגירה תיבה מוזהבת ובה עט נוצה מיוחד שקצהו עוד רטוב בדיו אדום ומסתורי.
דולורס הביטה בעט בעיניים נוצצות, שרה לעצמה כמעט בלחישה:
"לשקרנים דיווה היא אימפריה ובכיתה דיווה היא היסטריה היא כולה שיר אהבה..."
כן, שקרנים. היא תראה לכל השקרנים שהצליחו להתחמק מהשימוע במשרד הקסמים איך זה ללמוד בהוגוורטס כשהיא האחראית, וכל מה שנותר לה לעשות באותו יום היה לשיר את הפזמון:
"ויוה נריע, ויוה ויקטוריה, אפרודיטה... ויוה לדיווה, ויוה ויקטוריה, קליאופטרה!
ויוה דולורס! ויוה לדיווה!"
היא פנתה לארוז גם את צלחות החתולים, כשהפריט האחרון שנשאר במשרדה המרוקן היה צעיף צבעוני עשוי מנוצות של תוכי.
"בגד ראוי לדיווה," היא אמרה הכניסה אותו גם למזוודה, מוכנה להראות להוגוורטס מי היא הדיווה האמיתית.
וזהו, זה הסוף. אין לי מושג למה כתבתי את זה או מה בכלל זה היה, כנראה כתבתי את זה בהשפעת הסרטון המעולה הזה: https://www.youtube.com/watch?v=4RLEQYb1U5w
מוזמנים לצפות בדקה 4:11, שם נמצא הרגע שהעניק לי השראה. ומי יודע, אולי בכלל לא יאשרו את זה...
|