מלאני הכחולה

תגובות בונות בבקשה. סיפור ראשון שאני לא מבססת על ספר. אני רק רוצה לציין שלרבים מכם יש פאנפיקים במערכת ולכן אתם יודעים איך זה שלא מגיבים אז בבקשה תגיבו ותמתחו ביקורת על הפאנפיק הזה.

מלאני היתה ילדה רגילה עד שביום הולדתה השישה עשר אימה, גוויניבר,אשר בדרך כלל התעלמה ממנה קראה לה לחדר עבודתה.

  גוויניבר היתה מוזרה בלשון המעטה.

מידי פעם תקף אותה שיגעון שבו היתה ממלמלת דברים כגון "אני לא אתן להם.... הם לא יקבלו אותה בלי קרב..." לאחר  הפעם האחרונה שקרא כזה דבר מלאני נשלחה לחוג ג'ודו אשר למדה לחבב וכיום 5 שנים מאוחר יותר היא היתה טובה יותר מאשר רוב המסטריים.

חדר העבודה של גוויניבר נראה כאילו טורנדו עבר בו. דפים,תקיות וכלי כתיבה היו פזורים על הרצפה, השולחן הלבן המתקפל ועל כוננית הספרים.

גוויניבר היתה ליד כוננית הספרים.

מלאני נכנסה, גוויניבר התחילה לדבר "יש סיפור שאני צריכה לספר לך למעשה הייתי צריכה לספר לך כבר מזמן..."
מלאני התפרצה "איזה מין סיפור? למה את צריכה לספר לי אותו? זו אגדה? מעשיה? היסטוריה?"
"הרגעי, תני לי להמשיך והכול יתברר לך"
"בסדר" נכנעה מלאני והפסיקה את רצף השאלות הבלתי פוסק שלה.
"בכל אופן בואי נחזור לעניין, הכול התחיל כבר לפני שנים רבות בתקופת ימיי הביינים  האמינו ביצורים רבי עוצמה בעלי עור כחול בהיר ומלא קעקועים.

הם כינו אותם 'שראונים'.

אף אחד לא ידע מעין צצו, רק ידעו שעורם נהיה כחלכל וקעקועיהם הופיעו בהדרגה בגיל 16 ושהם חיו בערך 1500 שנים.

אני מספרת לך את זה מכיוון שאני מוגלת מין השבט אשר עבר ליקום מקביל בשם כחול-ים אשר רוב הדברים בו כחולים.

מכיוון שאני מוגלת הוטל עלי ליד אשר מונע מכוחות הקסם שלי  לזרום בעורקי ומעורי לקבל את צבעו הטבעי" גוויניבר התקרבה אל מלאני "עכשיו תקבלי את כל התשובות".
"את חוגגת היום 16 ולכן היקום הזה כבר לא בטוח בשבילך בקרוב תתחילי לקבל את הקעקועים ולאחר מכן את צבע העור הכחלכל.
מה שאני בעצם מבקשת ופוקדת אליך לעשות זה ללכת לכחול-ים לכפר כחולין ולמצוא את מודנט ולהגיד לו שאת הנבחרת וביתה של גוויניבר.

כשהוא יכריז עליך עליך לגשת ללורד ג'ון ולהגיד לו שאת ביתו. פשוט תשאלי מישהו מהכפר לאן ללכת.

הייתי באה איתך בשימחה אבל אני אמות אם אכנס לכחול-ים. ולגבי השיגעונות שיש זה זה תוצאה של הכישוף שהוטל עלי.

		הפרק הבא