דדאלוס והסטיה

'אפילו לא יודע לנהוג' חשב לעצמו בזעם ורנון דרסלי בשפם רוטט ועורק במצח שבולט.

"אז לאן אתם לוקחים אותנו?" נבח ורנון בקול ספק מפוחד ספק זועם.

"למקום מבטחים, כמובן!" ענתה הסטיה.

"ואיפה המקום מבטחים הזה שלכם?" שאל ורנון בשיניים חשוקות.

"אמ, זה באנגליה-אסור לנו להגיד- כלומר זה יסכן אתכם- כלומר גם אנחנו לא הכי יודעים" גימגם דאדלוס במבוכה קלה ומיד חזר לחקור את דאדלי אודות מכשיר הפלאפון ששיחק בו.

"אפילו לא יודעים" מילמל בלחש ורנון.

"מה עם הלימודים של דאדלוש סמדלוש? ועם העבודה של ורנון? והבית והגינה?" צייצה פטוניה.

"בינתיים אין מה לדאוג לגבי זה- אנו נמצאים בזמנים קשים שאינם מאפשרים פשרות!" אמר דאדלוס, "אז איפה דאדלי לומד?" הוא שאל, מתוך נימוס מין הסתם.

"בבית הספר!" נבח שוב ורנון מאבד את סבלנותו. "ואם תואיל בטובך להיות בשקט כדי שאוכל להתרכז בנהיגה" הוסיף תוך הידוק פרקי אצבעותיו המלובנות סביב ההגה.

"כמובן, רק הסטיה, הורי לו את הדרך לטרוורסים" ענה דאדלוס.

הנסיעה נמשכה על פני שעתיים מתוחות, בהן הרעש היחיד היה רעש המנוע ולחישות של הסטיה לורנון.

הם הגיעו לחוה ירוקה ובוצית. חזרזרים ותרנגולות התרוצצו בכל עבר, גדר עץ מקיפה את הבית שבלב החוה, בית דמוי גליל עקום תקוע במקומו.

"פוי, ורנון, בא נלך מהמקום המעופש הזה!" אמרה פטוניה בעינים חזיריות מודהמות.

"הגענו! בואו ניכנס מהר ונסתלק כמה שיותר בזריזות" אמרה הסטיה בקול עליז ומבטה מופנה לדאדלי, שהתנהל באיטיות.

"אני לא מאמין לכם!" הכריז ורנון.

"אתה נמצא בתקופה שאם לא תברח-תמות!" אמר דאדלוס ביאוש.

"אבא, הם טובים" אמר דאדלי.

הם יצאו מהמכונית, טובעים בבוץ, מגפיה של פטוניה היו מלוכלכים והיא נעצה בדאדלוס והסטיה מבטים נזעמים.

"אין צורך לטרוח" אמרה הסטיה לורנון שפנה אל המזוודות. היא נופפה בשרביטה בקלילות והמזוודות ריחפו לפניה.

"קוסמים" רטן ורנון.

הם הגיעו אל הבית, מלוכלכים.

"טרוורס, אני פה!" צעק דאדלוס.

"מתי פגשתי את דמבלדור לראשונה?" צעק קול צורמני מבעד לדלת.

"שלוש שבועות לפני מותו, יום רביעי, שלוש לפנות בוקר" ענה דאדלוס.

הדלת נפתחה. קשיש אוחז בשרביט מוכן להתקפה ניצב מולם, בראותו את הסטיה ודאדלוס נרגע.

"אז אתם הדודים של הארי פוטר המפורסם?" חרק קולו של הקשיש.

הדרסלים היו בהלם וקולם נבלע.

דאדלי רק הנהן בבהלה.

"חתיכות גדולות יצאתם, לעומת המקלון שהוא, בואו לאכול, עוד שעה המפתח מעבר יופעל" חרק קולו שוב.

הוא הוביל אותם אל מטבח מתפרק, מעופש מעט. פטוניה הביטה בחלחלה בבאלגן והלכלוך.

בהינף שרביט של הקשיש מגבות ומטליות החלו לקרצף את המטבח, קורות של עץ החלו לתקן את עצמן.

אחרי דקה המטבח היה נראה חדיש אבל מהסגנון הישן.

"שבו, גושי בשר" אמר הקשיש.

"מר טרוורס, הדרסלים צריכים כמה הסברים שנבצר ממנו לתת להם בנסיעה, תוכל בינתיים לנוח" אמרה הסטיה שהרגישה את אי נוחותם של הדרסלים.

"כמובן, כמבון. דאדלוס, בא תעזור לי במדרגות!".

דאדלוס והקשיש יצאו מהחדר, והדרסלים נרגעו.

הסטיה זימנה סטייק טוב ושמן, בתוספת מיץ דלעת.

ורנון חיסל הכל בעוד פטוניה לא נוגעת באוכל. דאדלי אכל איטיות לא אופיינית לו.

הדרסלים עומדים להשתנות. מפרטים של אכילת אוכל עד לאיזה עניבה יענוד ורנון, ומזגי הרוח העצבניים של המשפחה.

		הפרק הבא