הקנטאור הכחול וחבריו

פייפר בחנה את החבורה המשונה שעמה עמדו להילחם.

ולמרות שניסתה לנהוג כלוחמת ולסרוק את כולם כראוי, תשומת לבה הופנתה שוב ושוב אל הקנטאור הכחול, שזנבו הקטלני היה דרוך בצורת קשת מעל גופו, כמו זנב של עקרב.

בשונה מקנטאורים אחרים, מלבד העובדה שהיה כחול ושהזנב שלו היה כלי נשק, הפרווה שלו לא נעצרה בפלג הגוף היחסית אנושי שלו, וכסתה את חזהו, גבו, ידיו, צווארו וראשו.

גופו היה קטן יחסית לגוף של קנטאור, והידיים שלו היו קטנות ורזות יחסית לידיים של בן אדם ממוצע. בנוסף, היו לו שבע אצבעות בכל יד.

הראש שלו היה ממש מוזר- כמעט משולש, בלי אף ופה, רק עם עיניים גדולות בצורת שקד וחריצי נשימה אנכיים ושטוחים איפה שאמור להיות אף.

האוזניים שלו היו קצת כמו אוזניים של סנאי, ממוקמות בחלק העליון של הראש,

וחוץ מהעיניים הנורמליות שלו היו לו עוד זוג עיניים, מחוברות בגבעולים לראש שלו כמו עיניים של חלזונות בסרטי ילדים.

החבורה באופן כללי הייתה נראית כאילו היא רגילה להילחם,

אבל כשהנערה הבלונדינית הגבוהה פלטה "חרבות?" כאילו היא בחיים לא התנסתה בקרב כזה,

היתה לפייפר הרגשה שלהילחם בנערים האלה, שסתם מצאו את עצמם כאן, זה יהיה פשוט לא בסדר.

היא החליטה ללכת בעקבות ההרגשה הזאת.

פייפר הזדקפה ואמרה בקול צלול: "הכל בסדר. אין צורך להילחם. כולם יכולים להוריד את הנשק שלהם עכשיו."

זה היה דיבור הקסמה, אבל זה בעצם מה שכולם רצו לעשות- לא להסתבך בעוד קרב, להירגע ולבחון בנחת את המצב הנוכחי.

טוב, אולי המאמן הדג' פחות רצה את זה.

כולם הקשיבו לפייפר והורידו את כלי הנשק שלהם.

אפילו הקנטאור הכחול המשונה שקרא לעצמו אנדליט הנמיך את זנבו המסוכן עד לעשב שעל האדמה.

פייפר חייכה והתעודדה.

"טוב," אמר הנער הגבוה והנאה מהחבורה השניה, "עכשיו, כשהחלטנו לא להתנפל אחד על השני,

"כדאי שנציג את עצמנו. אני ג'ייק."

הנער הנמוך מהחבורה השניה, עם השיער הארוך בצבע חום כהה והעור בצבע חום בהיר,

הרים את ידו כאילו הוא נמצא בכיתה.

"אפשר שהילד המתולתל יפסיק לשרוף לעצמו את הידיים? זה נראה כאילו הוא ניסה לעשן סיגריה וממש הסתבך עם המצית."

הבחור פתאום הזכיר לפייפר את ליאו ברמות ממש מטרידות.

היא צריכה להתמודד עם שניים כאלה?

ליאו כיבה את הידיים שלו ואמר בחיוך שובב: "היית מת להיות לוהט כמוני."

"מספיק, מרקו," אמר ג'ייק כשראה שהנער ההוא מהחבורה שלהם פותח את הפה כדי להגיב.

"אוקיי," אמרה הנערה הבלונדינית הגבוהה, "אני רייצ'ל. זאת קאסי," היא החוותה בידה לעבר הילדה הנמוכה והשחורה עם התספורת הקצוצה שאינה נשית, "זה אקס," היא החוותה לעבר הקנטאור החייזרי.

<למעשה שמי הוא אקסימילי אסגרות איסתיל> אמר הקנטאור הכחול בקול שאיכשהו פייפר שמעה אותו בראשה במקום באוזניה, כאילו מדובר בדמיון שלה.

או בטלפתיה, יותר סביר.

"זה טוביאס," המשיכה רייצ'ל והנץ אדום הזנב נחת על כתפה.

<היי,> הוא אמר במבוכה מסויימת באותו קול טלפתי.

"וכפי ששמתם לב, האידיוט עם הפה הגדול זה מרקו."

"הי!" מחה מרקו.

"אוקיי, אתם חבורה מעניינת, אמר פרסי ג'קסון, "עכשיו אפשר לדעת למה אתם מסתובבים עם קנטאור מהחלל החיצון?"

"הוא לא מהחלל החיצון, מוח אצה," אמרה אנבת'.

"למעשה הוא כן," תקנה אותה רייצ'ל בנחת, "ואנחנו היינו שמחים לקבל עוד קודם הסבר למה אנחנו נמצאים בין ספינת מלחמה בסגנון עתיק, פסל יווני ענק וילדים שמנופפים בחרבות שנראות אמיתיות לגמרי."

"מעולה," אמרה פייפר בהתלהבות מזוייפת, שכן היא הייתה מעט מפוחדת, "אנחנו נשמע את הסיפורים אחד של השני, וננסה להבין מה קורה, בזמן שנשב לאכול בנחת."

<לאכול?> התלהב אקס.

פייפר לא היתה בטוחה שהיא רוצה לדעת איך היצור הזה מתכוון לאכול בלי פה.

הפרק הקודם		הפרק הבא