נחנק.

הוא הידק את העניבה השחורה לצווארו. הוא פשוט כבר לא מרגיש כלום. שום דבר.
ואז הוא ראה אותה. היא שיגעה לו את הראש והוא כבר לא זכר את הדאגות שלו.
הוא התנער במהירות. איך היא הצליחה להיכנס לראש שלו? איך היא עברה את כל המחסומים?
פנסי התקרבה אליו, היא אמרה משהו אבל הוא לא הקשיב.
הוא כמעט לא הרגיש כששילבה את ידה בידו, אך הוא התנער ממנה מיד.
הוא היה עסוק מידי בלחשוב עליה
הוא שמע את פנסי אומרת משהו בכעס, אבל היא נשמעה כל כך מרוחקת.
הוא פשוט הלך לאיבוד במחשבות שלו והתקדם בלי לשים לב במסדרון, מנסה בלי לדעת לכוון את עצמו לשיעור שיקויים.
                             ***
הוא לא רצה לעשות את זה יותר. הוא מפחד. דראקו מאלפוי מפחד. מפחד מהכל.
הוא מאבד את זה, הוא עוד ימות משיגעון ודאגות לפני שוולדמורט יספיק רק לכוון את השרביט שלו עליו כדי להרוג אותו.
הוא כבר לא יכול.
וכמו מתוך חלום היא נכנסה לכיתה הריקה שבה עמד, כמעט מתפרק.
היא מלמלה משהו שנשמע כמו 'סליחה' ופנתה לצאת מהכיתה.
"לא, אל תלכי!" הוא קרא אחריה.
היא הסתובבה בהפתעה וללא שום שאלה התקדמה אליו. היא הסתכלה עליו בשקט זמן רב והוא פשוט שקע במבט שלה.
היד הרועדת שלו התקדמה לגעת מעט בקצות אצבעותיה, וכשהרגישה את הקור של אצבעותיו נרתעה, אך מיד החזירה את ידה ושילבה אותה בשלו.
הוא הרגיש את ידו שוקעת ביד שלה ובמגע הזה הוא כבר לא זכר שום דבר.
הוא איבד בשניה את כל הדאגות שלו והוא לא רצה למצוא אותן יותר עד סוף חייו. 
והוא הרגיש את הריאות שלו מתרוקנות מאוויר כשהיא עברה במגע אצבעותיה על האות האפל שבזרועו השמאלית.