באש ובמים

"אחח... נראה לי ששברתי את העצמות", אמר ליאו.

אלזה עוד הייתה מופתעת, אך הסכימה איתו לגמרי שהוא שבר משהו.
היא התכוונה לשאול אותו איך הוא הגיע בדיוק למקום הזה, אבל כל מה שנפלט לה זה רק נשיפות ארוכות.

"אתה צריך עזרה?", היא שאלה במקום.
ליאו הזדקף באיטיות והביט בה. "לא תודה אני מסת-", אבל אז הוא נעצר.

"דה...גגג... מסתדר מעוללללה....", הוא גימגם.
אלזה הרימה גבה.
לא יוצא לפגוש כל יום נער מהשמיים שעולה בלהבות ונדלק עליה תוך שנייה.
אבל בהחלט זה היה הגיוני. הרי באותו הזמן אלזה נראתה יפהפיה.
שמלתה עשוית הקרח גולשת אל הרצפה, ושערה הבלונדיני, קלוע בצמה.

"טוב. אני מבינה שזה די מוזר. לא אכפת לך שאני אעשה לך סיור קטן, נכון?", התחילה אלזה לומר, ואז הבינה שמשהו לא בסדר.

ליאו החל לשקוע ברצפת הקרח, שהחלה להינמס בהדרגה.
"מה אתה עושה?!", אמרה אלזה בפליאה.

"אוי, אני מצטער. מאוד מצטער", אמר ליאו, "כדאי שנצא החוצה".
ליאו ואלזה צעדו בהר עד שהגיעו לגשר עשוי הקרח.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב שאנסה  לחצות את הגשר. הגשר הזה ימס", אמר ליאו כמבטל את הרעיון.

השניים התיישבו.

"אתה יודע", אמרה אלזה, "אתה נראה יחסית נחמד לנער שעף מהשמיים ישר לפה".

"כן, אהה, תודה", אמר ליאו. ניכר עליו שהוא הסמיק.
ליאו הבעיר אש מכף ידו כאשר החל לחוש בקור הלילה.
"אהה!", נבהלה אלזה.
"סליחה, שכחתי להזכיר לך. יש לי כוחות של אש", התנצל ליאו.
"טוב, זה לא כזה מוזר. לי יש כוחות של קרח. אנחנו הפכים", אמרה אלזה.
"כן", הסכים ליאו, "הפכים דומים".

וכעת הם ישבו פנים מול פנים. ואז, קרבו את שפתיהם, והתנשקו...

הסוף!

הפרק הקודם