נפילת הממלכות

זה קרה כל כך מהר.
הוא חטף אותי במטרה להרוג אותי.
והוא בכלל היה מאוהב בי.
ואני אהבתי אותו.
ועכשיו, שניה אחרי שהתוודנו באהבתינו אחד לשנייה, לוקחים אותי בשבי.
מאגנוס הוא לא הילד הקטן שראיתי שבכה בארמוני.
הוא היה אחר.
צלקת התמשכה לאורך פניו, כנראה צלקת ממה שקרה לפני עשר שנים.
ועכשיו מתכוונים להרוג אותי.
הם הרגו את כל משפחתי.
"ג'ונאס!" צרחתי בבכי.
מאגנוס הצמיד סכין - הסכין של ארון לצווארי.
"קליאו!" נהם ג'ונאס בפחד.
אהבנו אחד את השני.
מאוד.
לא היינו מוכנים לאבד אחד את השני בשנייה שהתחלנו להבין שאנחנו אוהבים אחד את השני.
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו של מאגנוס, אך הוא הצמיד את סכינו לצווארי.
"ג'ונאס" גנחתי ומבטי התערפל.
השקעתי ראיתי נערה שטיפלה בי.
"יופי, התעוררת. את לא. נראית טוב מהרגע שהוא הביא אותך. מאגנוס הזה טיפש בדרך כלל. עכשיו, איך קוראים לך?" אמרה הנערה. מיד הבנתי שהנערה פטפטנית.
"שמי הוא קליאו. מהו שמך?" שאלתי. פחדתי שהיא מחוטפיי.
"שמי הוא לוסיה." אמרה הנערה.
"אל תדאגי קליאו. מאגנוס חטף אותך כי אבינו איים עליו." דמעות עלו בעיני.
נזכרתי בג'ונאס.
השרפה הזאת התקיימה רק בגלל מאגנוס חשבתי בכעס.
לא הצלחתי ללבות את כעסי.
רוב הסיכויים שג'ונאס שוכב שם, מת.
דאגתי לו.
הוא אהוב ליבי.
ואז מאגנוס הגיע.
"הפסיקי עכשיו!" צרח והיכה אותי.
"מה אתה עושה לה?!" צרחה לוסיה.
"תקשיבי, אני מצטער. אבל אני חייב לעשות את זה." אמר והתחיל להכות אותי.
צרחתי בכאבים.
מאגנוס המשיך להכות אותי.
לוסיה צרחה למאגנוס שיפסיק.
בכיתי.
הבנתי שאין לאן לחזור.
אין לי ממלכה לנהל.
משפחתי מתה.
חבריי - ניק, מירה, ותיאון - מתו.
ג'ונאס שוכב לו באמצע הבניין השרוף, גוסס למוות.
ואני.
מאגנוס ממשיך להכות אותי.
התחלתי להבין שהם ישתלטו על אוראנוס - ביתי, ממלכתי.
הבנתי שעכשיו אין מי שיציל אותי.
ג'ונאס גוסס, והוא לא כאן כדי להגיד לי שהוא מבין שאנחנו אמורים להיות ביחד.

טוב אז היי!

זה הפאנפיק הראשון שלי אז אני מצפה לת"ב

		הפרק הבא