נקודת מבט

היוש! זה פאנפיק נחמד על דראמיוני, שאני וחברה טובה שלי כותבות. אין לה פוטרמור אז היא ביקשה שאפרסם את זה פה. אז אם אתם רוצים לתת הערות, הארות ושיבוחים אשמח מאוד אם תביעו את דעתכם. בקשר לפאנפיק וולדמורטה, אני ממשיכה לפרסם באופן לא כל כך סדיר. מקווה שתאהבו!

דראקו לא יכל להפסיק לבכות. השפעת הסוהרסנים עליו הייתה חזקה מדי. הוא לא הבין מה הוא עשה לא בסדר, למה זה מגיע לו. הוא לא אשם! הוא לא רצח את דמבלדור! הבעיה הייתה שאף אחד לא האמין לו חוץ מחבריו הקרובים. היום היה היום העשירי למאסרו המביך. הוא כל כך רצה להגיע למשפט כבר ושישחררו אותו. פתאום הוא שמע קול, קול שהכיר, אהב, וחיכה לו בכל ליבו.

"אקספקטו פטרונום!" צעק הקול של הרמיוני גריינג'ר והתעופפה פנימה הלוטרה הכסופה שלה. אחריה רצה הרמיוני, לבושה בחולצה לבנה ונקייה עם מחשוף קטן ובטייץ שחור.

"דראקו!" היא התרגשה ונישקה אותו בעדינות. לשונו עברה על שינייה, מבקשת מעבר. היא פתחה את פיה ואפשרה ללשונה להחליק לתוך פיו. הם התנשקו בתשוקה, בעדינות רבה. לאחר כמה דקות של אהבה טהורה משכה הרמיוני את פיה מתוך פיו.

"אוי דראקו! יש לי חדשות נהדרות אבל קודם כל, למה אתה נראה כל כך רזה ושדוף? הם לא מאכילים אותך? אני אטפל בזה!" דיברה הרמיוני במהירות.

"זה לא משנה הרמיוני, מה החדשות הטובות?" שאל דראקו ברצינות.

"יש משפט!" צייצה הרמיוני. "מחר! הארי הביא את הזיכרונות שלו מאותו לילה עצוב. גם אתה תביא ואני יכולה להביא את הזיכרונות שלי מהפגישה עם סנייפ ומדמבלדור ששכוב על הרצפה. פרופסור מקגונגל תשאיל לנו את הגיגית. נוכל להשתמש בה!  אתה עומד לצאת מפה מחר! הכל עניין של נקודת מבט!" אמרה בהתרגשות. התרגשות פשטה בשניהם והעירה בהם תקווה שהכל בסדר. לאחר כמה נשיקות מלאות עדינות ותשוקה נכנס הסוהרסן ששמר על דלת הכניסה. קור פשט בהם והם חשבו נוראות.

מה יהיה אם לא ננצח במשפט?

אנחנו לא עומדים לנצח!

דראקו יהיה תקוע באזקאבן ואני לא אראה אותו יותר בחיי! חלפו מחשבות אלה בראשה של הרמיוני ודומות בראשו של דראקו. הסוהרסן אזק את דראקו בשני אזיקים גדולים וחלודים והוביל אותו לחדר פנימי שהיה הכלא שלו. הרמיוני יצאה במהרה מהחדר והתעתקה לדירתה.

^^^^^^^^^^^^^^^

למחרת:

יום המשפט הגיע. דראקו היה מפוחד. הוא הובל בידי שני סוהרסנים לאולמות החשוכים. הוא נראה חיוור במיוחד, רזה ועייף. הם הושיבו אותו בכיסא השלשלאות והן זזו קצת אך לא כבלו אותו. השופטת, אישה בסביבות החמישים לחייה הרעימה בקולה.

"שקט! שקט בבית המשפט!" הארי והרמיוני התיישבו בשולחן העדים הריק למחצה. רמיוני רצה לדראקו בדקה התשעים וחיבקה אותו.

"בהצלחה" לחשה לו.

"שקט בבית המשפט!" אמרה השופטת ודפקה בפטיש קטן על השולחן המוגבה. "האם אתם, דראקו לוציוס מאלפוי, הארי ג'יימס פוטר והרמיוני ג'ין גריינג'ר, נשבעים להגיד אמת, רק אמת ואת כל האמת?" שאלה ופנתה אליהם.

"אנו נשבעים" צילצלו קולותיהם.

"אם כך, נתחיל! אמרה והוציאה את הגיגית.

היא שפכה פנימה את הזיכרונות של כולם וצללה פנימה.

'דראקו מאלפוי עומד בראש מגדל האסטרונומיה, פחד על פניו. הוא מרים את שרביטו על דמבלדור.

"אקספליארמוס!" צועק בצער. שרביטו של דמבלדור הועף מידו לרחבה, דראקו הוריד את ידו באיטיות. סנייפ בא.

הוא הרים את שרביטו.

"שתק!" צעק, דמבלדור הוטח אחורה ונפל את מותו שמבט מעורבב של צער, חרטה, ושמחה עמד על פניו.'

"כל האשמות על דראקו מאלפוי מוסרות." אמרה בקול רועד, עצוב על מותו של אדם דגול כל כך. דראקו קם והלך אליה. 

"תודה, תודה רבה לך!" הוא רץ להרמיוני, הרים אותה באויר ונישק אותה, חיבוקם מלא הקלה.

הוא הוריד אותה, שניהם סמוקים מעט ורצו מעבר לדלתות. 

לעשות דברים מגונים חשבו הארי ורון ביחד.

אבל...

"אוי דראקו" התייפחה הרמיוני. "כל כך פחדתי שתלך לאזקאבן!" היא כבר בכתה.

"הכל בסדר עכשיו, אני כאן, זה נגמר סוף סוף. אין לך מה לדאוג, אני לא עוזב אותך." אסף אותה דראקו בידיו החסונות, החזקות מאימונים רבים בקווידיץ'. גם הוא פחד, הוא כל כך שמח שזה נגמר, שעכשיו הוא יכול לחיות את חייו, עם הרמיוני. ם יצאו ממשרד הקסמים והתעתקו לביתם המשותף. הרמיוני נשכבה על הספה, תשושה. דראקו נשכב לצידה. הפ התנשקו, בהתחלה בעדינות ואז באגרסיביות הולכת וגוברת. השעה כבר הייתה מאוחרת מאוד והם הלכו לחדרם ושקעו בשינה, חבוקים במיטה.

לאחר המשפט היו להם כמה שבועות רגועים ושקטים בלי שום דאגות. אם רובם הם בילו בסיבוובים בפארק, בילויים ונשיקות.

אז, הגיע המבול. מבול של צרות.

איך היה הפרק? 

- וויתור זכויות לרולינג שכתבה את הארי פוטר.

- וויתור זכויות לחברה שלי, שכתבה את רוב הפאנפיק.

		הפרק הבא