עלילות מורגן

''דיי כבר ג'ני! ג'ני! מספיק!'' צעקה ג'נה. צעקותיהן של ג'ני ושל ג'נה נשמעו בכל הכפר והרסו לתושבי הכפר את היום המקסים הזה.

היום היה יום בהחלט יפה: השמש זרחה, השמיים היו בהירים מתמיד ועננים לבנים מתוקים כאילו ליטפו אותם בעונג.

על כל פנים, ג'ני וג'נה היו אחיות שכל הזמן רבו על כל נושא שיכלו לריב עליו.

ליד הכפר שוכן שד החכט, יש שמועה שאומרת שכאשר החכט שומע על ריבים איומים ועל חוסר צדק הוא מקלל את היישוב אשר קיימים בו הריבים.

הוא היה עצבני, עצבני מאוד מהאי שקט שכבש את הכפר. הוא קילל את הכפר בלילה ניצחי נוראי.

הדממה השתלטה על הכפר, אך מדי פעם נשמעה צעקת זאב.

החכט לא מצא סיפוק בקללה והחליט להגביר אותה בביתן של מעוללות המהומה: ג'נה וג'ני.

בערב חג השרלוג [זהו חג חשוב מאוד בכפר מורגן] השתררה שתיקה איומה ושבר אותה רעש פתיחת דלת.

בפתח ביתן של ג'ני ושל ג'נה עמד שד החכט מחופש ''מי אתה ומה אתה רוצה?'' שאלה ג'ני ''הבאתי לכן גבינה'' ענה החכט ''בסדר ביי'' אמרה ג'ני כשהיא טורקת את הדלת בגסות.

הגבינה עוללה הרבה משברים בביתן של ג'ני ושל ג'נה משום שהיתה מקוללת.

אימן של ג'נה ושל ג'ני חלתה, הן גבעו ברעב וסבלו מאוד.

אך המשבר הכי קשה היה שג'נה היתה בטוחה שאימן של ג'ני ושלה מעדיפה את ג'ני.

 היא ברחה ליער עם הגבינה במטרה לזמן את שד החכט.

כאשר הגיע הניחה את הגבינה במרכז קרחת היער וחיכתה.

שעות ארוכות היא רק חיכתה וחיכתה ובדיוק כשאיבדה את סבלנותה החכט הגיע.

ג'נה ביקשה מהחכט לקלל את ג'ני וביקשה שאימן תעדיף אותה.

הוא ידע אילו ריבים קשים יהיו וכמה הוא יהיה עצבני מריבים אלו ולכן החליט השד הערמומי לקבוע תנאי ''עלייך לקחת את לוחות האבן המונחות ליד עץ האלון הגדול''.

היר רצה לקחת את לוחות האבן והשתוקקה לחיבוק מאמה ולפנים מקנאות של אחותה.

בדרכה מהיער הסתכלה על לוחות האבן וראתה דרך הלוח את אחותה, היא ראתה את ג'ני מחפשת אותה בחשכה וצועקת לה ''ג'נה! ג'נה!'' כשזולגות דמעות מעיניה.

ג'נה התחרטה והתחננה לחכט שיחזיר את המצב לקדמותו בתמורה לשקט ולצדק מצידה ומצד אחותה.

החכט הרהר מעט ולפני שאמר מה הוא יחולל בכפר הקטן ובביתן של ג'ני ושל ג'נה, ביקש מג'נה לחזור לכפר.

היא חזרה לכפר וראתה שמיים אפלים שמתבהרים לעט לעט והיא כבר ידעה שהכל חוזר לקדמותו.

היא רצה לחבק את אחותה וסיפרה לה על כל שהתרחש.

-סוף-