הפאנפיק ננטש

"איפה אני?" שאל הארי פוטר. 

המקום היה לבן לגמרי, חוץ מאנשים שהסתובבו בכל מקום. 

לא הייתה אדמה ולא היו שמים, רק לבן לא מוסבר. 

"אני לא יודע," אמר במבטא אמריקאי נער שהוא לא זיהה. 

הנער היה שזוף ושחור שיער עם עיניים בצבע ירוק ים. 

הוא לבש חולצה כתומה עם כיתוב מטושטש. 

"איך קוראים לך?" הוא שאל. 

"הארי פוטר, " ענה הארי. 

אבל הנער לא זיהה את השם ולא חיפש בעיניו את הצלקת המפורסמת. 

" אני מניח שאתה בריטי, " הוא אמר. 

" אני פרסי ג'קסון."

"נחמד, אמר הארי. 

אבל אז הוא שמע קול מוכר מאחוריו. 

"הי, עוד הארי, בוא לחבורה שלנו!"

הוא הסתובב ונאלץ להחניק צעקה- מאחוריו עמדה חבורה של עשרים אנשים לפחות שנראו כמוהו בדיוק. 

"אל תיבהל, " אמר אחד מהם ומשך אותו אל החבורה. 

" תמיד החדשים נראים כל כך מבוהלים," גיחך פרסי ג'קסון. 

אבל זה היה אחד אחר- הוא נראה צעיר יותר מפרסי שאיתו הארי דיבר. 

"בוא נראה לך את המקום הזה," אמר בחביבות אחד ההאריים. 

הארי רצה לשלוף את השרביט שלו אבל גילה שהוא לא איתו. 

ההאריים הראו לו חבורות של הרמיוניות ורון וויזלים, ועוד אנשים שנקראו ליאו ואלדסים, אנבת'יות, קטניסיות, אלזות וג'קים ועוד הרבה חבורות. 

"אלה הדמויות המקוריות שלא לקוחות מאף יצירה" אמר מנהיג ההאריים והצביע על חבורה גדולה ומגוונת מאוד. 

אחד ההאריים הצביע על בחור גבוה עם מזוודה וצעיף צהוב- אפור. 

"זה ניוט סלמנדרה. אין הרבה כאלה."

ואז הם הפנו את תשומת לבו של הארי החדש לשלט גדול ואפור. 

"ברוך הבא לבית החדש והמדכא שלך שאם לא יהיה לך מזל תיתקע בו לנצח."

על השלט היה כתוב: מעון לדמויות מפאנפיקים נטושים.