הרוח נושבת.

זה היה די טיפשי. 

בחופש הגדול שאחרי השנה השלישית של הארי בהוגוורטס היה כינוס של כמה מתלמידי הוגוורטס כדי לנסות להקים עיתון בית ספרי שיאחד בין השכבות והבתים. 

לפני שהתחילו עם הדיונים הרציניים, כולם ישבו במעגל של כסאות וחיפשו משחק

שכיף לשחק בו. 

"אני מכירה משחק מצחיק של מוגלגים," אמרה מאיה, מישהי לא ממש מוכרת. 

"אנחנו עומדים לשחק במשחק של מוגלגים?" שאל מאלפוי בבוז. 

"כן," ענתה הרמיוני, "תסבירי את המשחק." 

"טוב, קוראים לזה 'הרוח נושבת'. יש מעגל שבו כיסא אחד פחות ממספר המשתתפים, ומי שלא יושב עומד באמצע ואומר משהו שנכון לגביו.

אם יש עוד תלמידים שזה נכון לגביהם, הם קמים ומחליפים ביניהם כסאות, ומי שלא מספיק לשבת עומד באמצע ואומר משהו אחר, וכן הלאה.

למשל, אם מאלפוי יגיד "הרוח נושבת לכיוון כל מי ששונא מוגלגים, כל מי ששונא מוגלגים צריך לקום ולחפש כסא אחר, וגם מאלפוי צריך לתפוס כסא כדי שהוא לא יהיה באמצע עוד פעם," הסבירה מאיה. 

"נשמע כיף," אמרה הרמיוני, "אני אכשף את הכסאות בקסם נגד רמאויות."

" אווווף," רטנו כמה תלמידים.

מאיה נעמדה באמצע.

"הרוח נושבת לכיוון כל מי שמהפלפאף!"

כמעט אף אחד לא רצה לזרום איתה, אבל הכישוף של הרמיוני אילץ את כל ההפלפאפים להחליף כסאות, עד שחנה אבוט נותרה באמצע.

"הרוח נושבת לכל מי שאוהב את שיעורי תורת הצמחים," היא אמרה בהססנות. 

בעיקר תלמידי הפלפאף קמו, אבל נוויל לונגבוטום נשאר באמצע. 

הוא אזר אומץ. 

"הרוח נושבת לכיוון כל מי שנרדם בשיעור תולדות הקסם."

כולם צחקו, אפילו מאלפוי, וקמו כדי לשבת על כסאות אחרים, חוץ מהרמיוני וכמה תלמידים מרייבנקלו.

"הרוח נושבת לכיוון כל מי שמשחק קווידיץ'! " קראה צ'ו צ'אנג שנותרה באמצע.

אחריה היה הארי פוטר.

"הרוח נושבת לכיוון כל מי שרוצה שהמורה להתגוננות מפני כוחות האופל בשנה הבאה יהיה ערפד!"

כמה תלמידים צחקקו והתחלפו ביניהם.

אחרי עוד כמה סיבובים הרמיוני הסתכלה בשעון ואמרה: "אחרי הילד הבא שיהיה באמצע מתחילים את הישיבה!"

מאלפוי נקלע לאמצע איכשהו.

"הרוח נושבת לכל מי שנמאס לו מהארי פוטר!"