בן המלך והעני(יה)

קודם כל רציתי לומר, דירגתי גבוה יחסית אלי כי לא הייתי בטוחה איפה זה נמצא. 

יצאתי מהמסבאה, מחזיקה כוס משקה בידי האחד ובקבוק לאבא ביד השנייה.

התנודדתי קלות ודידיתי בהמשך הרחוב.

שני גברים לבושי סחבות התקרבו, ואחד מהם לחש באוזן השני משהו והצביע עלי.

הם המשיכו ללכת כאילו לא קרה דבר.

נעצרתי וצימצמתי את עיני.

הנחתי את הבקבוק בצד ופקקתי את אצבעותי.

הם התקרבו ושרקו לי.

לפתע אחד מהם התנפל עלי וניסה לגרור אותי לסמטה חשוכה.

העפתי לו אגרוף בפרצוף, "אין לי כסף" אמרתי בקרירות.

"לא רוצים כסף" אמר הגדול מביניהם והצביע על גופי "את זה"

גיכחתי.

"נראה אתכם" אמרתי והתגלגלתי מתחת לרגליו של הראשון שדיבר.

הם הנהנו אחד לשני והתנפלו עלי.

בעיטה מדויקת לירך, אגרוף בבטן וסטירה.

אחד עף.

לשני לחצתי על נקודת דיקור* במרפק והעפתי מכה מדויקת וכואבת שגרמה לאפו לדמם.

הוא נאנק בכאב והתנפל עלי, מנסה להעיף לי אגרוף.

התחמקתי בקלילות והנחתי לו ליפול על הרצפה.

הוצאתי סכין מנדנו של האיש המעולף וחציתי קו דקיק על גבו.

"זה ילמד אתכם לקח" אמרתי וסובבתי את הסכין על אצבעי.

לקחתי את הבקבוק וחזרתי לאסם, נותנת עכשיו לתחושה השכרות לעטוף אותי, להביס את הרעב המכרסם.

העברתי לאבי את הבקבוק והצטנפתי על ערימת קש.

שיערי השחור התפזר על כתפי וזרקתי את הסכין אל קיר האסם הקרוב ביותר למקום שבו ישנתי.

הסכין ננעץ במקום שאליו כיוונתי, בין עוד לפחות 30 סכינים דומות ש'אספתי' מלילות כמו זה.

ניגשתי אל המרכז וסקרתי את הרצפה בחיפוש אחר מזון שאולי, הכינה אמי או אחת מאחיותי.

כלום, כמו תמיד.

יצאתי החוצה ושאבתי מים מן הנחל.

מרי, אחותי הקטנה בת ה- 11, יצאה מהאסם שלנו ועזרה לי לשפוך את המים לקדירה, להבעיר אש ולחפש אחר גזרים או תפוחי אדמה.

השתיקה בינינו השתררה זמן רב, כמו תמיד, ורק כשחזרה מהאסם עם שניים מסכיני החלה לדבר.

"איך היה לך היום?" שאלה "לי לא כל כך טוב. הרווחתי רק 12 פני, מספיק בקושי ללחם וחלב לכולנו למחר!"

"לי הלך מצוין דווקא" חשפתי את שיני בחיוך בזמן שהתחלתי לקצוץ את תפוחי האדמה "גנבתי שלושה ארנקים עם 11 פאונד ו- 4 פני בסך הכל, ועזרתי לכובסות תמורת 6 פני כל אחת"

היא הרימה אלי את עיניה הירוקות והגדולות ושיערה הבלונדיני המלוכלך, אך עדיין מלא חן, התנופף ברוח הערב הקלילה.

"באמת? הרווחת לנו המון כסף! זה יספיק לאיזה שבועיים!" אמרה ואני שוב חשבתי איך דווקא היא, האמצעית מבין חמישתנו, יצאה הילדה היפה של המשפחה, דומה כל כך לסבתא המנוחה.

"בערב הלכתי למסבאה והשגתי בקבוק אחד לכולנו. בדרך חזור נתקלתי בשני חזירים, טיפלתי בהם" זרקתי לעברה וגררתי את הקדירה למרכז האסם.

אמא, כבר שתויה, מרימה בידיה את אן- מרגרט הקטנה, פיזזה לעברנו וחילקה צלחות למשפחה.

בראד, אחי הקטן בן ה- 15, טעם מן המרק והדגיש את חוסר המלח בטון מתלונן.

"אבל הארטי, למה לא השגת מלח? הרי את יודעת עד כמה זה חשוב בטעם!" אמר והעווה את פניו בגועל.

"עוד מילה אחת כזאת ואני מטביעה אותך" אמרתי בטון מאיים "בזמן שאני יוצאת לרחובות לאסוף כסף אתה נשאר כאן ומשייף את הציפרניים של הרגליים שלך, למען האל!" אמרתי וזרקתי את סכין מעל לראשו, חזרה למקומה.

הוא התכופף בפחד ואבי, שעיניו החומות נראו מעט מבולבלות כתוצאה מהשתייה, חיזק את דברי: "זה נכון, בן. צא כבר לעבוד!" אמר וטפח על גבו של בראד הרזה עד שנפל קדימה, ישר לתוך קערת המרק שלו.

לוסי בת ה- 8 ציחקקה והביאה לאחי אגרוף קטן בזרועו, כמחוות חיבה, והוא השתטח לצד השני, משפשף את ידו בכאב.

צחקתי בקול גדול: "אבא, תעביר את הבקבוק"

"את בת 16, הארטי, אל תשתי!" אמרה מרי בתוכחה בעוד היא מביטה בי לוגמת מן הבקבוק.

ניגבתי את פי בידי "לילה טוב, מרי!" אמרתי לה ופרעתי את שיערה בדרכי למיטה.

למחרת בבוקר כרוז תלה מודעה בלוח בשכונה.

'דרושה עובדת!' אמר השלט ובהמשך פירט על העבודה המוצעת בחצר המלך.

אמי ואני הלכנו ברחוב והיא התרגשה: "הארטי, מתוקה, קחי את התפקיד, זה ייתן לנו המן כסף!" אמרה "נוכל לחיות בנוחות!"

התקרבתי את השלט ובחנתי אותו.

"כתוב שמי שתיבחר תשמש כנערת ליווי, טוב שלא כתבו זונה, באמת!"

"הארטי, בבקשה! תני לזה צ'אנס, יכול להיות בכלל שלא ייבחרו אותך! רק צאי לראיון!" התחננה אמא ואני כתבתי את שמי באנחה.

מאז, הכל השתנה.