מי אתה, מלך השטויות, ומה נסגר עם האובססי

מי אתה, מלך השטויות, ומה נסגר עם האובססיות המטומטמות שלנו?

מכתב שלילי אוואנס כותבת לג'יימס פוטר בשנתה השישית

ג'יימס, ג'יימס היקר עד כדי כאב,

היום שוב סירבתי לך. באת, אולי מיואש אפילו מעצמך, הצעת שוב, יכולתי לראות את שפתיך מבטאות ללא קול את תשובתי, טרם ניתנה אפילו.

ואני שואלת למה בדיוק כמו שאתה שואל! אני לא שונה, ג'יימס, אתה הפכת אותי לכזאת.

מי אני, לילי אוואנס, שאסרב לג'יימס פוטר?

כשתפקח את עיניך תבחין, שאינני מבוקשת ומקובלת כמו כל בת אחרת שתרצה להשיג, תשים לב שאלכוהול לא עושה לי את זה, שאני מעדיפה לקרוא ספר ולהימנע ממפגש עם כמה מחברי השכבה הבולטים, ביניהם אתה.

כזו אני, חננה.

הייתי ילדה רגילה לחלוטין עד שהבוהק האדמוני של שיערי משך את תשומת ליבך.  מרגע שניתנה לי, לא שבתי להיות מי שאני.

מדוע, כפי שאתה אובססיבי כלפי, אני אובססיבית כנגדך?

האם עשית לי משהו, מלבד להוקיר אותי ולספר לי כמה חשובה אני בעיניך?

התשובה מבוששת לבוא. שעות אחר שעות אני מחפשת אחרי הסיבה שבגינה אינני מזמן אומרת כן וגומרת עם הסיפור הזה, אבל ג'יימס היקר שלי אני לא מוצאת אותה.

כן, כמו כל ילד מתבגר, עשית שטויות. רבה שטויות, אולי קצת יותר מהמתבגרים הסטנדרטיים, אבל האם זה עשה אותך לפחות מושך בעיניי?

לא, ג'יימס היקר שלי, אני דלוקה עליך, אפשר לומר כרוכה אחריך נואשות מאז יום הולדתי השלושה עשר, שבה, באופן אירוני, בחרת בפעם הראשונה להציע לי.

ועדיין! בין שורות המכתב לא מוצאים, לא אני ולא אתה, תשובה לשאלה, מדוע לא הפסקתי לסרב, לעזאזל.

אז אחרי בירור קצר-ארוך עם עצמי, הגעתי למסקנה שאני מפחדת. ג'יימס היקר שלי, אין לי מושג מי אתה. שמך הוא אגדה ומושא להערצה, אבל אישיותך היכן היא?

מגניב ואף מפתה לצאת עם מלך השטויות של בית הספר, אבל כחלק מהיותי חננת על, דורש ממני לחפש יותר מזה בבני הזוג שלי.

אז ג'יימס היקר שלי, בוא נכיר! הפעם אני זו שמזמינה אותך לדייט.  

רוצה?