דאדלי פוטר 1.1

דאדלי, רון והרמיוני ירדו מהרכבת והלכו בעקבות ענק שצעק על תלמידי שנה ראשונה.

דאדלי ישב בסירה עם רון והרמיוני (שלצערה לא מצאה סירה פנויה אחרת מלבד הסירה שמאלפוי ישב בה.)

דאדלי כמעט הטביע את הסירה בגלל משקלו הרב.

"אופסי דופסי לופסי," הוא אמר בעליזות, מחקה את אמו המאמצת.

רון והרמיוני בהו בו במבט מוזר.

כשהם הגיעו לבית הספר, שהיה בעצם טירה מגניבה, מכשפה זקנה עם גלימה ירוקה חפרה להם לפני שהם נכנסו לאולם הגדול, לטקס המיון.

בזמן שהמצנפת שרה שיר דאדלי ספר את השערות של הרמיוני ונתן להן שמות: שיעריתוש, שיערמיוני, תלתלינה...

אך המכשפה הזקנה קטעה את הנאתו בכך שהכריזה: "אבוט, חנה!" וגרמה להרמיוני להתרחק מדאדלי כדי לראות את המיון.

"הפלפאף!" צעקה המצנפת.

אחרי כמה זמן, הרמיוני נקראה אל המצנפת ודאדלי עצר את נשמתו, מחכה לראות באיזה בית תהיה אהבת חייו.

"גריפינדור!"

דאדלי ידע באותו הרגע שהוא מוכרח להיות בבית גריפינדור.

הילד שאיבד את הקרפד שלו גם היה בגריפינדור.

לילד שקרא לדאדלי שמן קראו דראקו מאלפוי והוא שובץ לסלית'רין.

אחרי כמה זמן, סוף סוף דאדלי שמע: "פוטר, דאדלי!"

דאדלי צעד קדימה ושמע הרבה לחשושים.

"היא אמרה פוטר?"

"זה דאדלי פוטר בכבודו ובעצמו?"

"הוא ממש לא חתיך!"

כשהמצנפת הונחה על ראשו דאדלי החל לחשוב בכל הכוח: הלוואי שאני אהיה בגריפינדור, הלוואי שאני אהיה בגריפינדור...

"גריפינדור, מה? אתה בטוח? אתה לא מתאים לשם בכלל, הרבה יותר מתאים לך הפלפאף," אמרה לו המצנפת.

"אני רוצה להיות עם הרמיוני, בבקשה, בבקשה, בבקשה..."

"טוב, מאוהב קטן, רק מפני שאתה הנבחר, אני מרשה עצמי להתחשב בבקשה שלך ולשבץ אותך בגריפינדור!"

את המילה האחרונה היא צעקה בקול רם ודאדלי התיישב, שמח וטוב לב, מול הרמיוני.

הרמיוני קמה במופגן והתיישבה בכסא אחר.

"היא תפשיר," עודד את עצמו דאדלי.

קצת אחר כך רון וויזלי התיישב היכן שהרמיוני ישבה.

"מגניב ששנינו בגריפינדור, אה?" חייך אליו דאדלי.

"מגניב לגמרי," הסכים רון וויזלי ושניהם נהנו מהסעודה המופלאה שהופיעה על השולחן.

		הפרק הבא