הארי וג'יני - סיפור אהבה

"אמא, אבא. לי ולהארי יש משהו לספר לכם."אמרה ג'יני באחד מן הערבים שהארי אכל אצלם. "אני והארי מתחתנים." הכל התרגשו.

רון והרמיני, ג'ורג' ואנג'לינה, ארתור ומולי, ובעיקר - הארי וג'יני. 

ארוחת הערב הזו הייתה מאד שמחה. "הו, הארי! ג'ינילה שלי! אני כל-כך שמחה בשבילכם! נו? אז מתי אתם מתכננים?" אמרה-שאלה מולי. 

"האמת היא שחשבנו לעשות את החתונה בקיץ, יש מזג-אוויר יותר טוב והכל... אבל חוץ מזה אנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו רוצים." אמר הארי.

"בקיץ זה נפלא! אולי ליד בקתת הצדפים? מה אתם אומרים? זה כל-כך יפה רומנטי ומתאים!" הציעו מולי, הרמיוני, וארתור פה אחד.

"אני לא יודע... זה מזכיר לי יותר מדי את דובי..." אמר הארי וחש צביטה בליבו.

מאז נפילתו של דובי היקר הארי ביקר כל שנה בבקתת הצדפים באותו היום והיה עולה לשם.

כמו מין "אזכרה" כזו.

לאחר ארבעה חודשים - בקיץ - ליד בקתת הצדפים

"האם אתה - הארי ג'יימס פוטר - מסכים להינשא לג'יני וויזלי כדת וכדין?" נשמע קול המחתן

"כן." ענה הארי בביטחון ובחיוך

"האם את - ג'יני וויזלי - מסכימה להינשא להארי ג'יימס פוטר כדת וכדין?" שאל הכומר שוב.

"כן." 

כולם כל-כך התרגשו.

הנשיקה החזירה את הארי לשנתו השישית בהוגוורטס, כאשר שפתיו נגעו בפעם הראשונה בשפתיים הרכות של אהובתו ואשתו החדשה.

מאז זה אומנם קרה המון, אך הנשיקה הזו הייתה מיוחדת במינה. נשיקה של אהבה אמיתית. של זוג אוהבים. של אושר. של התרגשות.

מולי וארתור באו וחיבקו אותם ורון והרמיוני שהתחתנו כבר בשנה שעברו היו מרוגשים מאד.

החתונה הייתה יפה במיוחד.

ג'יני לבשה שימלה וורודה יפיפייה, שנהיית צמודה במותן, נזר (אותו הנזר שפלאר שמה בחתונתה), והינומה יפה במיוחד. 

הארי היה לבוש בחליפה מהודרת עם פרח ורד אדום בכיס.

כולם היו יפים ומאושרים במיוחד.

הפרק הקודם