אהבה אמיתית

הארי התהלך, מבולבל, במסדרונות הוגוורטס. 

הוא היה מבולבל ומעוצבן מעט. 

לפני ככמה דקות ניהל שיחה עד רון, בה רון אמר: "אני ממש מאוהב בלנבנדר בראון. שמת לב כמה היא יפה? אולי מעצבנת לפעמים, אבל יפה. יש מישהי שבא לך לנשק וכזה?"

הארי ענה שלא, ורון הסתכל עליו כאילו הוא מטומטם. "אתה בן שש-עשרה, זה לא הגיוני."

אבל זה הגיוני. הארי אמר את האמת. 

כעת הוא היה עצבני מעט על עצמו. לא לא המציא מישהי? הוא הלך במסדרונות מבלי לדעת לאן הוא הולך, וידע שלא סיפר את כל האמת לרון. 

לפתע, דראקו מאלאפוי הופיע מולו. לשם שינוי, ללא קראב וגויל. 

"שלום, פוטר," אמר בלגלוג, אך היה דכדוך מה בקולו.

"מה אתה רוצה, דראקו?"

ליבו של הארי החל לפעום לפתע מהר יותר, ולא בגלל שנאה לדראקו, או כעס. 

דראקו צמצם את עיניו. 

"אל תקרא לי דראקו, פוטר. ממתי אתה קורא לי בשמי הפרטי?"

"אל תגיד לי איך לקרוא לך." הארי חש סחרסורחת. הוא לא ידע מה לומר. 

דראקו גם עמד ושתק. 

"איפה קראב וגויל?" הארי ניסה לשאול בלגלוג, אך חשד שלא עשה זאת כראוי. 

סומק קל טיפס על לחייו הורודות של דראקו. 

"זה לא עניינך. תתעניין רק בצלקת שלך."

"היא לא מעניינת אותי. רק אנשים אחרים." הארי ניסה לא להביט בעיניו של דראקו. 

"כן, בטח, פוטר, כולם יודעים שאתה מת על זה שאתה מפורסם."

"אני לא!" אמר הארי בקול רם. "שאנשים יפסיקו לחשוב את זה! אתה היית רוצה להיות מפורסם, אם בשביל זה היית סובל שרוב האנשים, כולל ההורים שלך, שאתה אוהב, ימותו? שצלקת מכוערת על המצח שלך תעקצץ כל הזמן, וכל העיתונים יעשו מזה סיפור שלם? שכל רגע מישהו מנסה להרוג אותך? הייתי רוצה לחיות חיים רגילים, כמוך, וזהו. פרסום לא מעניין אותי, ואני לא אוהב את זה!"

דראקו נראה די מופתע. הארי עקף אותו והמשיך ללכת. ליבו פועם בחוזקה. 

"הארי." קולו של דראקו בקע מטר מאחוריו. 

הארי הסתובב. 

"ממתי אתה קורא לי הארי?"

דראקו התעלם מהשאלה. 

"בסדר, אני מצטער, אני מבין," אמר בשקט. 

הארי התקרב אליו. "יופי לך."

דראקו סקר אותו. 

ואז תפס בידו. 

"אני... אני לעולם לא באמת התכוונתי לכל מה שאמרתי, הארי."

הארי הביט בעיניים העטורות נקודות כחולות, והמלאות רגש שלעולם לא ראה בהן לפני כן. ידו עוד הייתה בתוך ידו של דראקו.

ואז, מבלי לחשוב, הוא הניח את כפות ידיו על כתיפיו השריריות של דראקו, והצמיד את שפתיו לשפתיים האדומות והמלאת של הנער הבלונדיני והמופתע. 

תוך רגע נעלמה הפתעתו, והוא חיבק את צווארו של הארי, מנשק את פיו נשיקות עדינות.

הארי חיבק את דראקו בחוזקה, והעמיק את הנשיקה, ונשיקותיו דמו יותר ללעיסות. 

הוא הרגיש כאילו הוא בתוך חלום. 

לפני חצי שנה הוא קלט שהוא הומו, והוא שמר את זה בסוד. לפני חודש הוא קלט שהוא מאוהב בדראקו מאלפוי, וברור ששמר זאת בסוד. 

כעבור כמה דקות, דראקו התנתק ממנו, מסמיק. 

"לא ידעתי ש... לא חשבתי..."

הארי חיבק את דראקו. 

"בוא נלך, קצת פרטיות," מלמל לתוך צווארו המדיף ריח בושם נהדר של דראקו. 

"לאן?"

"לחדר הנחיצות."

הארי שזר אצבעותיו באצבעותיו של דראקו. 

שפתיו היו עמוק בתוך שפתיו של דראקו, שהתנוענעו בפראות.

הם היו בחדר הנחיצת, לאחר שנפתח בשבילם, והוא היה קטן וריק, מלבד מיטה נוחה במרכז. 

כעת, הארי שכב על המיטה, דראקו מעליו. 

הארי ניתק את שפתיו. 

"אני שמח." הוא חיייך. הוא פחד שעוד מעט ליבו יצא. כל פעם שהביט על הפנים היפות שלצידו, ליבו פעם בחוזקה. 

דראקו לא ענה. רק חייך, והחל לפשוט את חולצתו של הארי. הארי פשט את חולצתו של דראקו. 

דראקו הניח את ראשו של חזהו של הארי. הארי נישק אותו. 

ידיו של הארי סרקו את חזהו השרירי של דראקו, ואת הקוביות בביטנו. 

לבסוף, מצאו את עצמם עירומים לגמרי, חבוקים על המיטה, מנשקים כל סנטימטר בבן זוגם. 

"אני רוצה להשאר פה לנצח," אמר דראקו לפתע. ראשו על חזהו של הארי, ווא מחבק את צווארו. 

הארי עטף אותו בזרועותיו, מלטף קלות את גבו השרירי. 

"גם אני הייתי רוצה." 

"אני מאוהב בך כבר שנים," מלמל דראקו לתוך חזהו של הארי. 

"אני מאוהב בך חודש."

דראקו צחק. לא צחוק לגלגני ויהיר, אלא צחק עליז ורך. 

"אני אוהב אותך," אמר. "ותמיד אני אוהב אותך."

"דראקו, אתה רוצה שנצא מהארון?" שאל הארי בשקט. 

איבר מינו של דראקו התחכך לרגע באיבר מינו של הארי, כשדראקו התנועע באי-נוחות. 

הארי נהנה מההרגשה. 

"אני לא יודע," אמר דראקו לאט. "אולי. ואולי נשמור את זה בסוד." 

"זה יהיה קשה." 

"אני יודע."

והם נשארו שם הרבה זמן, שותקים. שוקעים כל אחד באהבתו אל השני. מתמוגגים ממראהו. 

"די זה מתיש." הארי גרד בראשו. 

"מה מתיש?" דראקו נישק את לחיו. 

"להפגש כל הזמן בסתר, פה בחדר הנחיצות."

דראקו בדיוק פשט את הבוקסר בשחור שלו, והביט בהארי. 

"אז נצא מהארון."

הארי פשט גם את בוקסרו שלו, התקרב אל דראקו, יד אחת על חזהו, ויד אחת על איבר מינו, ונישק אותו בחוזקה. 

"בסדר."

קודם כל, סיפר הארי לרון והרמיוני. 

"איכס, אתה גיי?" שאל רון. "זה כזה הזוי."

"הארי, אתה לא רציני!" אמרה הרמיוני בהפתעה. 

"אני כן. בבקשה אל תעשו סיפור, אני לא יכול למנוע את זה."

"ברור, חבר, מה שטוב לך, גם אם זה לראות את הזין של דראקו מאלפוי," אמר רון. 

הארי צחק. 

"כן, הארי, מה שטוב לך," אמרה הרמיוני וחייכה. 

 "הארי." ג'יני התיישבה לצידו כשישב על כורסא ליד האח בחדר המועדון. הוא חזר מפגישה על דראקו, בה קיימו יחסי מין מהנים במיוחד. הם עדיין לא סיפרו לכולם, ונפגשו בסתר עדיין. 

"מה?" שאל הארי בנמנום. 

"הרמיוני ורון סיפרו לי משהו עליך." ג'יני הביטה בו במבט חודר. 

"אה, טוב. לא נורא. צריך שיידעו." הארי הרגיש שהוא מסמיק. הוא ניחש מה ג'יני ג'ילתה. 

"אבל, הארי... אני..." 

הארי הביט בג'יני. דמעות עמדו בעיניה. 

"מה העיניין?" שאל. 

"אני אוהבת אותך, הארי."

"אני מצטער."

"אני יכולה לנשק אותך? פעם אחת."

"לא." הארי לא יכל לסבול את העובדה שמישהו חוץ מדראקו ינשק את שפתיו. "אני מצטער."

ג'יני קמה והסתלקה, נרגזת. 

"הומו מפגר," אמר שיימוס להארי יום לאחר מכן, בחדר השינה. 

הסיפר מתפשט. כולם מתחילים לדעת. 

"יש לך בעיה עם זה?" שאל הארי. 

"תלוי, אם לא היית מאוהב בסלית'יני!" קרא שיימוס בכעס. "בן זונה. ככה מתנהג גריפינדורי?"

"שתוק, שיימוס."

"הוא צודק." הופיע דין תומס לצידו של שיימוס. "מה לך ולדראקו הבן-אלף?"

"אל תקרא לו ככה!" קרא הארי. 

רון התייצב בין הארי, לדין ושיימוס. 

"חבר'ה, עזבו את הארי."

הארי הביט בפניהם הכעוסות של דין ושיימוס, וידע שיצתרך לסבול עכשיו נורא, עד שכולם יתרגלו לעובדה שהוא מאוהב בדראקו מאלפוי.

"כולם מקללים אותו, מחרימים אותי, שונאים אותי. בני זונות."

מאלפוי התהלך בחדר הנחיצות, מול הארי, ששכב בבוקסר על המיטה הנוחה, המדיפה ריח של שניהם יחד. ריח השלמות. 

"גם אותי," אמר הארי. "בוא נעשה אהבה כדי להתעודד."

דראקו חייך. 

"נו, אני נמשך. שבוע לא ראיתי אותך עירום, אני מתגעגע," התחנן הארי. 

"חרמן!" צחק דראקו והתפשט. 

"סוף סוף השנה נגמרה. זה היה סיוט שכולם מסתכלים עליי כאילא אני..."

"הומו?" שאל הארי בחיוך. 

"בדיוק."

הוא ודראקו צחקו. 

הם היו ברכבת האקספרס חזרה מהוגוורטס, בתא משלהם. 

"תשמור על קשר הקיץ, נכון?" שאל הארי בדאגה. 

"ברור." דראקו רכן ונישק את שפתיו של הארי, שהתעקלו בחיוך.

כעבור 19 שנה

הארי עמד יחד עם  זוגו, דראקו, בתחנה של הרכבת להוגוורטס. 

"יהיה לי טוב שם?" צייצה ילדתם הקטנה, הבלונדנית עם העיניים הגדולות, ועור שזוף. 

"בטח!" חיבק אותה דראקו. 

"ותזכרי שאנחנו אוהבים אותך." נשק לה הארי. 

הילדה הקטנה, לילי, חייכה. היא חיבקה את הוריה חיבוק אחרון, וקפצה לרכבת. 

"יהיה לה שם יותר טוב מאשר שהיה לנו, אם היא לא לסבית," אמר דראקו לבן זוגו בחיוך. 

הארי צחק וחייך אל דראקו. 

אהבה שהתחילה בהוגוורטס, צמחה במשך השנים, עד שהתחתנו השניים, 

והארי ידעה שאהבתם - 

אהבה אמיתית. גם אם רון, ואנשים אחרים, חושבים שהיא אהבה משונה. 

אולי היא משונה. נכון, זה מעט משונה. אבל הארי מאושר עם דראקו.