ניוט, סלמנדרה.

ניוט סלמנדרה בדיוק האכיל את ההיפוגריפים כשזה קרה.

ינשוף הגיע אליו, נושא מכתב מגולגל בין טפריו.

מפני שהיה עסוק, הוא שקל לרגע לבקש מאחיו הגדול, תזאוס, שפשוט יפתח את המכתב ויקריא לו אותו.

אבל בפעם האחרונה שהוא עשה את זה, הדבר התגלה כטעות מטומטמת מאוד כיוון שזה היה מכתב מטינה גולדשטיין, הבחורה האמריקאית שהכיר בניו יורק בנסיבות לא נעימות (סיפור ארוך.)

מאז שתזאוס קרא בקול את המכתב המטופש הזה, הוא החליט שניוט וטינה הם זוג, אף על פי שטינה בסך הכל התעניינה לדעת מתי הספר שלו יצא לאור.

ניוט גמר להאכיל את ההיפוגריפים, סקרן לדעת מה תוכן המכתב, ופתח אותו, לא לפני שהוא נתן לינשוף חטיף נחמד.

חיוך פשט על פניו.

"אני לא מאמין," הוא מלמל באושר, "קיבלתי אישור מהוועדה!"

***

ניוט רץ, רץ, והמשיך לרוץ, בעולם גדול ומעורפל.

הוא לא ידע למה הוא רץ אבל הוא ידע שהוא פשוט מבועת. מבועת!

כמה נהדר זה להתעורר אל בוקר עליז, כשהציפורים מצייצות בעליזות, השמש העליזה מאירה את השמים, בני המשפחה האחרים מתארגנים בעליזות, ואתה, באופן עליז ביותר, מקיא את נשמתך ליד המיטה ברגע שאתה מתעורר.

ניוט הנבוך מיהר לתקן את הנזק באמצעות השרביט שלו.

פיקט, הבוטראקל שלו, השמיע כמה קולות נגעלים.

"בחייך, פיקט," אמר ניוט, "אני אהיה בסדר. זה יסתדר. לא, אני לא חושב שזה מסוכן, זו תופעת לוואי טבעית! אני רק צריך עוד להתאמן."

פיקט השמיע קול של פקפוק.

"אתה מרגיש ממש נפלא בזמן האחרון, מה?" ניוט שמע קול מאחוריו פתאום.

"תזאוס!" התעצבן ניוט, "צא מהחדר שלי!"

"בן, כמה אתה, שבע?" לגלג תזאוס.

"אני לא מבין איך זה שאתה אמור להיות האח הגדול שלי," התעצבן ניוט.

"ממתי אסור לי להיכנס לך לחדר, מאז שטינה שולחת לך מכתבי אהבה שאתה לא רוצה שאני אקרא?"

"יש טעם בכלל להודיע לשכל המוגבל שלך שאלו לא מכתבי אהבה?" רטן ניוט.

"לא, כי היא ממש מתעניינת-" וכאן תזאוס סימן מירכאות עם הידיים- "בספר שלך."

ניוט גילגל עיניים.

"אבל עזוב את זה," אמר תזאוס, "נראה לי שאתה מסתיר משהו."

"פגישות סודיות עם טינה גולדשטיין?" נאנק ניוט.

"בקשר לזה שאתה מרגיש נורא אבל לא חולה ופשוט נעלם לפרקי זמן מסויימים, וממציא סיפורים על איפה שהיית- זה משהו רציני. כאילו אתה מפעיל על עצמך קסם מיוחד שאתה לא רוצה שאף אחד ידע ממנו."

"יש לך רעיונות מוזרים," אמר ניוט, "אני לא מסתיר שום דבר. אני רק הולך לפעמים לטפל ביצורים שלי, זה הכל."

"אתה שקרן ממש גרוע," אמר תזאוס, "בוא לאכול ארוחת בוקר."

***

תזאוס צדק כמובן- באמת ניוט ניסה להפעיל על עצמו קסם, אבל הצליח רק באופן חלקי.

תמיד קרה לו שהשינוי לא היה מוחלט, חוץ מהפעם ההיא שהשינוי הצליח יותר מדי, עד שניוט איבד את אישיותו, והיה נלכד לנצח אלמלא המאמן שלו.

"אתה חייב לשמור על התודעה שלך, כסיל," רטן המאמן אחרי המקרה ההוא, "נסה תרגילי מדיטציה. זה עוזר."

אז ניוט ניסה תרגילי מדיטציה.

וזה לא עזר.

עד שיום אחד, ניוט התעייף מהמדיטציה.

"התרכז, כסיל לא יוצלח שכמוך," רטן המאמן, "חשבתי שאתה קוסם מוכשר! התרכז במי שאתה! במה שאתה! במהות שלך, בשם שלך!"

"קוראים לי ניוט סלמנדרה," רטן ניוט.

הוא הרגיש שוב כמו תלמיד קטן בבית הספר, ולא כמו גבר בן עשרים ותשע.

"התכוונתי לשם במובן הרוחני!" צעק המאמן.

"אבל סלמנדרה זאת חיה. דו חי. וניוט זה בעצם סלמנדרה, מה שאומר שאני סלמנדרה סלמנדרה, כך שאני סלמנדרה!" אמר ניוט, וממילה למילה גברה בו ההתרגשות, ההרגשה שהוא הגיע להארה.

ניוט התרכז לרגע- ואז קרה משהו.

הוא הרגיש איך הוא נעשה קטן יותר ויותר, איך מתעוותים לו הראש, הידיים והרגליים עד שהוא נפל קדימה, עומד על ארבע.

אפילו העור שלו השתנה.

במקום ניוט, עמד שם יצור קטן, חום אפרפר ודמוי לטאה, עם עיניים גדולות בצבע תכלת-ירקרק.

והוא היה בשליטה עצמית מוחלטת, והוא בחר ללכת אל כף ידו הפתוחה של המאמן שלו.

"צדקת. ועכשיו אתה שולט בעצמך," המאמן אמר בשביעות רצון.

"זה בטוח עדיף על הפעם שהיית לטאה מבוהלת שיצאה מכלל שליטה."

אילו ניוט היה יכול לדבר הוא היה אומר: "לא לטאה. דו חי!"

"ובטוח עדיף על כל הפעמים שבהן סתם הצמחת לעצמך זנב.

"עכשיו אתה אנימאגוס, ניוט הסלמנדרה. ממחר נתאמן איך לעשות את זה בלי שרביט."