האהבה החדשה-ישנה שלי

היי חברים!

תודה לכל מי שנשאר רשום וסבלני. סליחה שלא העליתי המון המון זמן!

החלטתי לוותר על המטרות ולהעלות עכשיו את כל הפרקים שיש לי כרגע.

אני יודעת שהאתר קצת נפל בכמות המתחברים לאחרונה, אבל אני בכל זאת מקווה שתהנו כי השקעתי בפאנפיק הזה המוןהמוןהמון!!

את שאר הפטפטת תמצאו למטה. תהנו מהפרק!

***
בערב ישבנו כולנו- אני, תאליה, ריינה, פרנק והייזל בחדר של ריינה (ותאליה. הן עמדו לחגוג שלושה חודשים ביחד בעוד יומיים.) ודיברנו על שטויות מחיי היומיום שלנו.
תאליה סיפרה קצת על המגויסות החדשות, ועל כל מיני יצורים שפגשה במהלך המסעות הארוכים שלה. ריינה סיפרה קצת על השינויים שהתחילו במחנה יופיטר, ופרנק דיבר בעיקר על התוכניות שלו ושל הייזל לשנה הקרובה. 
"טוב די, כמה אפשר להיות רציניים?" אמרה תאליה. "בואו נשחק אמת או חובה." ריינה חייכה ונישקה אותה. "אני מטורפת עלייך. תמיד יש לך רעיונות יצירתיים." היא אמרה. פרנק עשה תנועה של הקאה והייזל צחקקה במבוכה. "למישהו יש בקבוק בשליף?" שאלתי
"לא. אבל אתה יכול ללכת להביא!" אמרה ריינה ופיהקה.

"טוב, אני אלך. בכל מקרה אני צריך קצת אוויר. נהיה מחניק פה! תפתחו חלון!" אמרתי ויצאתי.
התקדמתי בהליכה איטית. בזמן האחרון נהניתי מזמן לבד יותר מבדרך כלל, כי מצאתי משהו מדהים שנקרא- לדמיין. אני תמיד מדמיין דברים שהייתי רוצה שייקרו, ואני יודע שלא יקרו. כמו...  שפרסי ינשק אותי. או שביאנקה תחזור לחיים ותעזור לי לספר לפרסי איך אני מרגיש. או שאני מצליח לספר לפרסי שאני... גרמתי לאנבת'.. למות, בלי שהוא ירצח אותי. את כל הדמיונות האלה אני לא מסוגל לדמיין בחברת אנשים. אני מרגיש שהם יכולים לראות את המחשבות והסודות שלי. אני מרגיש... חשוף מידי ככה. (כרגע תיארתי את עצמי. באמת. ה.כ.) עכשיו נראה כמו זמן טוב לדמיין.
(*פה זה הדמיון של ניקו, לא חלק מהסיפור עצמו! כל סוגריים עד שמסתיים קטע הדמיון הם המחשבות של ניקו שלא קשורות. לא הערות שלי!*)
חזרתי עם בקבוק ריק של מיץ כלשהו שמצאתי בחדר האוכל של המחנה, ונכנסתי לחדר. כולם היו שם... ופרסי. הוא לקח ערב חופש מהלימודים ובא לבלות אתנו. (לא יקרה... הוא עסוק מידי) הוא חייך אליי "היי ניקס, בוא שב איתי." (ככה הוא התחיל לקרוא לי.. אני מרגיש ככה כמו אחיו הקטן.) התיישבתי לידו ופרנק אמר, "אולי נעשה 7 דקות בגן עדן? אני מתגעגע למשחק הזה." כולנו הסכמנו, כי כולם אוהבים את המשחק הזה. אפילו אני והייזל שגדלנו במאה אחרת מכירים אותו. החלטנו שעושים 3 סיבובים. כל פעם מישהו אחר יחליט מי עם מי. הראשונה שהחליטה הייתה הייזל. ידעתי שהיא תלך על הפשוט, המוכר. כמובן- תאליה עם ריינה, הייזל עם פרנק... ואני עם פרסי. חשבתי שבטח רק נדבר קצת. אבל בחשכת הארון של ריינה (הארון שלהן חייב להיות די גדול. הרי הן היו צריכות לצאת ממשהו ביחד.) פרסי תפס את פניי, קירב אותי אליו ולחש "זה נראה כמו הזמן המתאים.......
אני אוהב אותך" 
ונישק אותי.
***
חזרתי עם בקבוק ריק שמצאתי, ונכנסתי לחדר.

כמעט ציפיתי לראות שם את פרסי, שכמובן לא היה.
אולי הדמיונות שלי הולכים קצת רחוק מידי.

***

"טוב, מוכנים לאמת או חובה קשה במיוחד?" חייכה ריינה בזדוניות "הו, בבקשה תרחמו עלי! ניקו, תאמר להן, הן נוראיות אלי באמת או חובה!" צייצה הייזל. היא התחילה להתגבר על כל העיניין של ביישנות המאה הקודמת, אבל עוד היה לה קשה להיות אסרטיבית. נעצתי מבט מזהיר בתאליה וריינה, שהתעלמו ממני לגמרי וצחקקו.
פרנק סובב את הבקבוק, שעצר על ריינה ועל הייזל. "הו, זה יהיה כיפי" גיחכה ריינה. "אמת או חובה?"
"אמת" מילמלה הייזל
"אמת שאת ופרנק מתכננים לנסוע ללמוד בניו יורק השנה? ולהבריז מהשירות שלכם?"
"אמת...?" מילמלה הייזל, מתכנסת יותר ויותר לתוך עצמה.
באיזשהו שלב של המשחק, כמו שקורה בדרך כלל, התפתחה שיחה ארוכה שעברה על כל מיני נושאים בחיינו.
לבסוף הגענו לדבר על אהבה. ריכלנו קצת על הזוגות, דיברנו על פרסי ואנבת', ועל איך פרסי מתאושש כשתאליה שאלה אותי "תגיד, ניקו, מה קורה בינך לבין פרסי?"

לא ידעתי מה לענות לה... ידעתי שאם אענה לה בכנות אני יכול להיות בטוח שתוך שבוע זה יגיע לפרסי, ומצד שני, אני כל כך צריך עוד מישהו שיודע ויעזור לי עם זה...
"חברים הכי טובים. זה הכול." עניתי בחיוך מזויף.
"באמת..?" שאלה תאליה שוב.
"כן" עניתי, עדיין מחייך את החיוך האידיוטי. "אני צריך קצת אוויר. ולישון. תאליה, תלווי אותי?"
"בטח" ענתה תאליה בחיוך, ולקול טרונותיה של ריינה שהייתה שרועה על רגליה קמה והתנערה כדי ללוות אותי.

היי! נהניתם? ספרו לי בתגובות קצת מה אתם חושבים על הפרק!!

אני נורא נהנית לשכתב אותו.

אשמח אם תהיו מנויים לפאנפיק כדי שתוכלו לראות כל פעם מה חדש!
שלכם,

הרייט

הפרק הקודם		הפרק הבא