לילה רידל מרס

אין לי מושג מה קרה, אבל הגענו לדירה של ג'ון הבוס של אמא, הוא פתח את הדלת לדירה עם מפתח

"הילדה יכולה לישון בסלון על הספה" הסתכלתי על הדירה, היו בה שני חדרים כולל הסלון, היא הייתה קטנה

"בואי" הוא אמרה לאמא והם נכנסו לחדר שלו. מה אמא עושה שם? חשבתי לעצמי, אבל לא בדקתי, כבר היה מאוחר, נשכבתי על הספה ועצמתי את העיניים, מחר הכל יהיה בסדר. ניסיתי לישון אבל לא הצלחתי, שמעתי משהו מהחדר השני, שמעתי בכי

"אמא" לחשתי וקמתי, הלכתי לכיוון החדר ופתחתי בעדינות את הדלת, ג'ון שכב על אמא שלי כאשר שניהם ערומים, הוא תפס בה חזק ונישק אותה, היא בכתה אבל לא התנגדה, ג'ון שמע את הדלת נפתחת וראה אותי, הוא קם מאמא והלך לעברי, תפס את הסנטר שלי בידו

"בבקשה" אמרה אמא שלי בקול שקט

"לכי לישון ילדה" הוא אמר בגועל דחף אותי מחוץ לחדר וטרק את הדלת.

הלכתי לספה ונשארתי ערה, ראיתי את השמש זורחת.

בשעה שש וחצי בבוקר יצא ג'ון מהחדר ונעל אותו, בזמן שאמא עדיין בחדר

"מה אתה עושה לה?" שאלתי בפחד

"שתקי" הוא אמר והתקרב עלי, הוא תפס בכתף שלי עם ידו, ניסיתי להשתחרר והוא תפס את הכתף השנייה עם ידו הנוספת וצחק

"לאן תלכי? אמא שלך ידעה לאן היא הולכת ילדה" הוא הוביל אותי למטבח, לא התנגדתי.

"שבי" התיישבתי על אחד הכיסאות ליד השולחן, ג'ון התחיל לחתוך ירקות על השיש, הוא גמר לחתוך אותם ושם אותם בקערה, הוא פתח את המקרר והוציא משם ביצים והכין שתי חביתות. הביא לשולחן שתי צלחות עם חביתות ועוד קערה עם סלט, הוא התחיל לאכול

"תוכלי" הוא אמר, בגלל שראה שאני לא אוכלת מהאוכל, אכלתי לאט.

הוא גמר את האוכל, לי עדיין נשאר בצלחת, הוא קם מהכיסא שלו ונעמד לידי, הוא ליטף את השער שלי, הגוף שלי רעד, רציתי לברוח משם, אבל לא היה לאן, והדלת הייתה ודאי נעולה, ואז באופן ממש מוזר נכנס ינשוף מתוך אחד החלונות והשאיר מכתב על השולחן

"מה זה?" אמר ג'ון והרים את המכתב, נשמתי לרווחה.

"הוגוורטס בית הספר לכישוף ולקוסמות, תגידי זה לא הדבר הזה עם הארי פוטר?"

"מי? מה?"

"נכון את לא קוראת ספרים, אין לכן כסף לדברים כאלו" הוא אמר וסובב את המכתב

"ללילה רידל מרס, אז שם המשפחה של אבא שלך הוא רידל? מצחיק, אז הכל נכון ואת הבת של הנבל"

"מה?" הקול שלי היה חנוק

"לא יזיק לך לקרוא קצת ספרים ילדתי" הוא אמר

"שרוף את זה"  

"למה לשרוף? לא כל יום מקבלים מכתב מבית הספר לכישוף ולקוסמות, חשבתי שזה שקר, פעם האמנתי, אבל לא קיבלתי מכתב וזה קצת הוריד את האמונה שלי, וגם התבגרתי, מסתבר שצדקתי" הוא אמר ופתח את המכתב

"שרוף את זה" אמרתי בקול רם יותר, הוא הסתכל עלי

"מה יצא לי מזה?"

"כל דבר שאתה רוצה, הכל רק שרוף את זה, או לפחות תמצא מקום שאמא לא תמצא את זה" הקול שלי היה חנוק ודמעה ירדה לי על הלחי

"אם זה מה שאת רוצה, אבל קודם קומי מהכיסא, קמתי, הוא הרים לי את הראש עם ידו, הוא נשק לשפתיים שלי, רציתי ללכת משם, לברוח, אבל אני לא יכולה, וגם לא הייתי מסוגלת, הגוף שלי קפה

"את יפה" הוא אמר והתחיל להוריד לי את החולצה, בראש שלי פיללתי שזה יגמר, עצמתי את העיניים, לא רוצה לראות את זה, רציתי לברוח משם, לא היה לי לאן.

החולצה שלי הורדה ממני, הוא סובב אותי והוריד את החזייה, נגע בציצים שלי, בכיתי, לא רציתי להיות שם, אבל לא היה לי כוח לזוז, הוא חיבק אותי, חזק, ואז התחיל להוריד לי את המכנסיים, משכיב אותי על הרצפה, כבר לא שמתי לב מה קרה, רק הרגשתי אותו, ורציתי לברוח, אבל לא הייתי מסוגלת, הוא היה קרוב מידי

"אני השרוף אותו, אבל עוד יבוא" הוא אמר

הפרק הקודם		הפרק הבא