let me love you

ביום שישי דראקו מאלפוי קם עייף ונרגז. 

הוא לא ישן כמעט בלילה, וכשנרדם, חלם חלום שהטריד והכעיס אותו מאוד... משהו על אויבו הארי פוטר... 

ועכשיו הוא צריך לצאת עם פנסי להוגסמיד!

הוא קילל אותה בליבו, וקם. כל חבריו לחדר לא היו, כנראה כבר ירדו לארוחת הבוקר. דראקו נאנח, והתלבש. 

הוא ירד לאט במדרגות, מבקש לדחות את הרגע בו יפגוש את פנסי. 

למטה, בשולחן סלית'רין, ישבו מעט תלמידים. 

הרוב כבר היו בדרכם להוגסמיד. 

פנסי ישבה שם ונופפה לדראקו נמרצות. 

"דראקוש!!!! בוא!!!! בוא נצא כבר!!!!" 

דראקו ניגש והתיישב בכבדות מולה. 

"רגע, תני לי לאכול משהו," ענה ברוגז. 

"ברור, דראקי, ברור."

דראקו חטף פרוסת טוסט, וניסה לאכול. היה קשה לו ללעוס, והטוסט היה כמו מסטיק בפיו. לבסוף, ויתר, ואמר לפנסי:

"טוב, בואי נצא כבר!"

פנסי חייכה וקמה. 

היא תפסה בידו, וגררה אותו כל הדרך להוגסמיד, מפטפטת נמרצות. דראקו לא הקשיב לה. ראשו היה בחלום שחלם, ובמחשבות כמה שהוא רוצה להיות רחוק מהפנסי הזאת כרגע. למה הוא חולם על פוטר, קיבינימט? למה? מה פשר החלום ההוא, שהוא ופוטר המסריח מחזיקים ידיים במסדרון ריק. אומרים שחלומות זה משהו שאתה חולם עליו בשעות היום... טוב, אולי מחשבה עברה בראשו של דראקו - כמה מגעיל זה להחזיק בידיו של פוטר...

פנסי גררה אותו לתוך הדובשנרייה. 

דראקו מצא עצמו ניצבב מול הארי, רון והרמיוני.

"הו, תראה, הארי, דראקו מאוהב בבולדוג," אמר רון בלגלוג. 

"למי קראת בולדוג?" צווחה פנסי. "תראה את החברה הבוצדמית שלך!"

"שתקי!" נהם הארי, ואז הביט ישר אל דראקו. דראקו קילל את הלב שלו, שהחל לפעום כאילו סיים מרתון. למה??? קיבינימט, למה??

"מה אתה נועץ מבט, פוטר?" שאל דראקו, וקולו רעד מעט. 

הארי הרים גבה. 

"אני מסתכל על אוכל-מוות מסריח."

ליבו של דראקו פעם עכשיו חזק כל כך, עש שדראקו שמע אותו כמו תוף באוזניו. 

"ואני מסתכל על... על מישהו שרק... מתעניין בפירסום..." דראקו נשף נשיפה ארוכה, למה הוא מגמגם??

הארי הביט בו רגע, ושתק. אחר השפיל את עיניו, נגע בגבו של רון, מלמל: "בוא נלך."

רון נעץ מבט של נאה בדראקו. דראקו הפנה לעברו אצבע שלישית. 

הארי הביט פעם אחת על דראקו, הסב את מבטו מהר, והלך עם רון אל היציאה. 

"אפסים!" צחקה פנסי וחייכה אל דראקו. "נכון?"

דראקו לא ענה. 

"בוא נקנה שוקולד." משכה אותו פנסי. 

בזמן פנסי דחפה מתחת לאפו סוגי שוקולדים, דראקו ניסה להבין מדוע ליבו עדיין לא נרגע. 

והוא הבין. 

ושנא את עצמו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא