קרידנס

לפני שאתם קוראים את הפאנפיק, שיהיה ברור. כל מה שכתבתי בפאנפיק הוא השערות בלבד, ואם יש עובדות שסוטרות את הפאנפיק, אין שום בעיה עם זה ואתם לא צריכים להעיר על זה.

אוכל המוות עוטה המסכה נכנס לבית הגדול.
והוא צעד בכבדות עד שהגיע לדלת כסופה עם ידית מעוקלת.
"בהחלט לא טעיתי. זה הבית המתאים", מילמל לעצמו אוכל המוות, ואז גישש בכיסו והוציא אולר.
הוא קירב את האולר לפתח המנעול, הכניס את האולר, וסובב אותו.
הדלת נפתחה בלי להשמיע קולות חריקה של בית עתיק.
הרוצח נכנס לבית עם הרצפה הממורקת, ועם כל צעד שלו נוצרה טביעת רגל בוצית.
"זה הזמן לנקמה שלי", לחש אוכל המוות, ספק לעצמו, ספק לחפצים הדוממים שנוכחו באותו רגע.
הוא חצה את הסלון היפהפה והתחיל לעלות במדרגות הלולייניות, וכל צעד העלה את הסיפוק שלו.
לפתע ללא כל אזהרה,  סילון אור אדום נורה לכיוונו של אוכל המוות המבוהל.
הקללה החטיאה את אוכל המוות בסנטימטרים ספורים, והוא שלף את שרביטו בכוננות.
מתוך האפלה של הקומה העליונה נגלה גבר גבוה, בעל עיניים חומות ושחור שיער.
"עזוב אותי ואת משפחתי בשקט", אמר האיש.
אוכל המוות צחק.
"הילאי מנוול שכמוך, אתה שלחת אותי לאזקבן. אתה תתחרט על זה!", קרא אוכל המוות.
"אל תדאג, ארקטורוס בלק. אתה תחזור למקום שממנו באת", אמר האיש בנוקשות.
"אבדה קדברה!", שאג ארקטורוס.
האיש זינק הצידה והקללה פיספסה אותו.
סילון האור הירוק פגע באגרטל מזכוכית, והוא התנפץ להמון רסיסים.
"ניסיון יפה", אמר האיש.
"תהיה בשקט, פניקס!", קרא ארקטורוס.
"זה פליקס", תיקן אותו פליקס.
פניו של ארקטורוס הזדעפו.
לפתע הדלת שבקצה המסדרון נפתחה, ויצאה מהחדר אישה גבוהה עם שיער ועיניים בצבע חום.
"פליקס", היא אמרה בקול מפוחד.
"הכל בסדר, מגי. תשמרי על קרידנס. אסור שיקרה לו משהו", אמר פליקס בקול רגוע.
האם נכנסה חזרה לחדרה, רועדת מכף רגל ועד ראש.
"אימפדימנטה!", קרא ארקטורוס.
פליקס מעד לאחור ונפל על הרצפה.
"אבדה קדברה!"
פליקס התגלגל הצידה, ונעמד על רגליו במהירות.
"לא סתם קראו לי ההילאי", אמר פליקס והבריש את כתפיו.
"תפסיק כבר!", שאג ארקטורוס.
פליקס רק חייך.
ארקטורוס עלה את המדרגות האחרונות וניצב מול ההילאי הדגול.
הוא התחיל לשלוח לעבר פליקס קללות במרץ והוא התחמק במהירות.
כשארקטורוס התחיל להתרגל למהלכיו של ההילאי, לא נותר לפליקס דבר אלא לברוח.
הקרב התחיל לעלות לקומה השלישית, ואחריה הרביעית.
הם כבר הגיעו לקומות של דרים אחרים, התעוררו וצפו בנעשה בבהלה.
עד מהרה הם הגיעו לקומה העשירית והאחרונה, ובשלב מסוים פליקס נאלץ לברוח בסולם לעליית הגג.
"עכשיו את לא כל- כך אמיץ בגבהים, נכון?", אמר ארקטורוס בזילזול.
"אתה תצטער שאמרת את זה", אמר פליקס.
"רדוקטו!", שאג ארקטורוס והצביע כלפי מטה.
"אתה משוגע! גם אתה תמות! כל הבניין עומד להתרסק!", נבהל פליקס.
"וזאת בדיוק המטרה שלי. אם אני אמות, גם אתה תמות", אמר ארקטורוס בחיוך.
ואז ארקטורוס דחף את פליקס בכוח.
פליקס נהדף אחורה אל קצה הגג ונפל.
ברגע האחרון הוא תפס בשולי הגג והתנשף.
ארקטורוס התקרב אל ידיו הרפות של פליקס, ודרך עליהם בכוח.
זה עבד.
פליקס איבד את אחיזתו וצנח למטה.
אבל הוא ידע שלא משנה אם הוא ישרוד או לא (והוא ידע שהוא ימות), הוא לא ייתן לארקטורוס להישאר בחיים.
"אציו אוכל מוות!!!", שאג פליקס בדרכו למטה.
לפני שאוכל המוות הספיק להגיב הוא הבין שגם הוא בדרך למטה אל מותו.
השניים נחבטו בקרקע הנוקשה, ושכבו שם ללא רוח חיים.
הבניין התמוטט סופית, ולא השאיר שם אף נפש חייה- חוץ מאחת.
בין ההריסות שכב תינוק עטוף בשמיכה, ובכה בכי תמרורים- זה היה קרידנס.
והבכי היה הסימן, שהוא לא יחייך שוב, לעולם...