תמונה אחת שווה אלף מילים

תמונה אחת שווה אלף מילים.

קולין קריווי שמע משפט זה לראשונה בגיל שש, והאמין בו בכל ליבו.

יש בזה קסם, הוא חשב. לשמור רגע אחד, זכרון, בדיוק כמו שהוא התרחש, ולגרום לו להישאר לעד.

עד שהגיע להוגוורטס, קולין לא ידע שיש קסמים, אך כאשר הגיע להוגוורטס, הוא גילה עולם קסמים שלם, שהאמתלא התעניין בו בכלל. מלבד בתמונות הנעות, שהיו עבורו מושא להערצה.

לקולין לא היו חברים מלבד המצלמה, והארי פוטר, שכיכב באוסף התמונות שלו.

הוא לא האמין כאשר יום אחד מפלץ השמיד את המצלמה שלו, וביקש לנקום.

אבל הארי פוטר, חברו היחיד, נקם בשבילו, וקולין הבין.

נכון, תמונה אחת שווה אלף מילים, אבל מה הטעם בהן, אם אלה מילים ריקות, חסרת משמעות ורגש? מה הטעם אם הצילום מרחיק אותך מהחיים האמיתיים? מחברייך?