אנימורפס בהוגוורטס

"איפה אנחנו?" שאלה רייצ'ל.

"עזבי את זה," אמר מרקו, "למה אני לא זוכר כלום?"

"כנראה נגמר המקום בראש שלך, זאת לא חכמה גדולה," הקניטה אותו רייצ'ל.

"את לא מצחיקה," רטן מרקו.

"גם אני מרגישה את זה," אמרה קאסי, "את לא, רייצ'ל? כאילו, אני זוכרת את השמות שלנו ומושגים כמו אוכל ושינה, אבל אני לא זוכרת איך אנחנו מכירים. אני אפילו לא זוכרת מי ההורים שלי, אף על פי שיש לי הרגשה שזה חשוב."

"אני מרגישה את זה," הודתה רייצ'ל, "כנראה אני עייפה.

אבל איפה אנחנו?"

<על רכבת כלשהי, אני מניח,>

אמר טוביאס בדיבור מחשבה.

"אתה נץ," אמר ג'ייק במבט מוטרד, "אתה אמור להיות נץ, טוביאס?"

<נראה לי שכן>

אמר טוביאס באי נוחות.

"לאן אנחנו נוסעים?" תהתה קאסי.

אף אחד לא ענה לה.

<זה מעצבן> אמר אקס, <זה כאילו הקימו חומה בתוך הזכרונות שלי.>

כולם בהו באקס.

מרקו אמר: "אתה נראה מוזר ומפחיד, אבל אני מכיר אותך, אז זה בסדר. איזה יצור אתה?"

אקס נראה מבולבל איכשהו, עד כמה שליצורים בלי פה ואף יכולות להיות הבעות פנים.

פתאום הדלת של התא נפתחה.

ילד בלונדיני נראה בפתח, לשבריר שניה רגוע ובטוח בעצמו לפני שהבעת פניו השתנתה והוא צרח: "אהההההההההההההההההההההההההההההההה!" וברח משם.

"נראה לי שהפחדת אותו, אקס," אמר מרקו.

אחרי כמה זמן הילד הבלונדיני חזר עם עוד כמה ילדים.

"אני לא מאמינה, צדקת," אמרה ילדה אחת במבטא מוזר לאחר שניות ארוכות של שתיקה כוללת.

"איזה קסם הפעלתם כדי שהוא יראה ככה?" שאל ילד כהה עור באותו המבטא.

"אתם יכולים להפסיק לבהות בנו? זה לא גן חיות כאן," אמרה רייצ'ל.

"כן, עופו לנו מהעיניים," הסכים מרקו.

"אתם אמריקאים.

מה אתם עושים לעזאזל על הרכבת להוגוורטס?" שאל הילד הבלונדיני שהיה שם קודם.

<איפה זה הוגוורטס?>

שאל טוביאס.

"הציפור שלכם מדברת!" התפעלה הילדה.

"אל תהיי מטומטמת, זה בטח אנימאגוס!" אמר הילד השחום.

"אנימאגים לא מדברים כשהם חיות. אני יודע את זה כי דוד שלי הוא אנימאגוס," אמר ילד גבוה שלא דיבר עד אז.

<לא אנימאגוס. אנימורף,> אמר טוביאס.

"נשמע מגניב. מה זה אומר?" שאלה הילדה.

"אנחנו יכולים להשתנות לכל יצור שאנחנו נוגעים בו," הסבירה קאסי.

הילד הגבוה צחק ביהירות.

"אף אחד לא יכול להפוך לעשות את זה," הוא אמר.

<אני אדגים לך,> אמר טוביאס.

הוא רפרף בכנפיו ואז נחת על הרצפה.

פתאום הנוצות שלו התחילו להשתנות ולהפוך לפרווה אפורה ולבנה עם דוגמה של מסכה שחורה על העיניים.

הכנפיים שלו התכווצו ושינו את מיקומן, ואז הפכו לרגליים.

המקור נעלם והפך לפה. 

הזנב הציפורי האדום הפך לזנב עבה ומפוספס.

ואחרונים להשתנות היו הטפרים הציפוריים שהתכווצו ושינו את צורתם.

"מרשים שאתה יכול להיות יותר מחיה אחת, אבל דוד שלי משתנה באופן יותר מהיר ופחות מגעיל," אמר הגבוה.

"יווווווווווווווווווו, אתה כזה דביבון מתוק," אמרה הילדה.

"לא יכולת להשתנות לחיה מרשימה יותר?" התאכזב הבלונדיני.

<גם ככה מספיק צפוף פה בגלל אקס,> הסביר טוביאס הדביבון.

<אתה צודק,> אמר אקס, <נראה לי שאשתנה לבן אדם.>

וזה מה שהוא עשה.

מסתבר שהתהליך שבו אנדליט הופך לאדם יותר מגעיל מהתהליך שבו נץ הופך לדביבון, כי הילדים ברחו משם.

"הם לא אמריקאים, הילדים האלה," אמר ג'ייק אחרי שגם טוביאס הפך בחזרה לנץ ואז לאדם אחרי שגם טוביאס הפך בחזרה לנץ ואז לאדם.

"מה, זה שהם קראו לנו אמריקאים הסגיר אותם או שהצלחת לזהות שאנחנו לא מדברים באותו המבטא?" הקניט אותו מרקו.

"באמת שמתי לב שהם מדברים באופן מוזר. זר. זר. חייזר," אמר אקס.

"הם בריטים," אמרה רייצ'ל, "אנחנו בבריטניה."

"רגע אחד," אמרה קאסי, "למה אנחנו לובשים גלימות?"

פתאום הרכבת נעצרה ונשמע רחש קולם של עשרות ילדים שיורדים.

האנימורפס ירדו גם הם, הולכים אחרי ענק שקרא לתלמידים החדשים לבוא אחריו.

הם שטו בסירות לעבר טירה ענקית ויפהפיה.

הם, יחד עם שאר תלמידי השנה הראשונה, נעצרו מול כניסה לאולם גדול, שם הוסבר להם כי הם נמצאים בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות המחולק לארבעה בתים הממוינים על ידי מצנפת מדברת.

כשהמצנפת שרה על הבתים האנימורפס הבינו כי גריפינדור זה הבית של אומץ הלב, הפלפאף זה הבית של הנחמדים, רייבנקלו של הגאונים וסלית'רין של השאפתנים.

קודם כל, הוקרא שמו של ג'ייק, בלי שם משפחה אבל ג'ייק ידע שהכוונה היא אליו, וממילא הוא לא זכר שם משפחה.

"יש לך תכונות של מנהיג אמיץ ואחראי," אמרה המצנפת בראשו, ואז קראה בקול "גריפינדור!"

ג'ייק הלך לקול מחיאות הכפיים לשולחן גריפינדור.

רייצ'ל הייתה אחריו.

"גריפינדור!" קראה המצנפת בשניה שנגעה בראשה.

לטוביאס היא אמרה, "אין ספק שאתה אמיץ,וראוי להיות גריפינדור, אבל בתוך הנץ עדיין אתה אותו אדם עדין וטוב לב שהיית פעם. הפלפאף!"

"האומץ מקודש וחשוב לבני מינך," אמרה המצנפת בתוך ראשו של אקס, "אבל אתה כבר לא לגמרי אחד מהם, ופיתחת תכונות אנושיות יפות. אתה יודע ללחום באומץ, אך אינך איש מלחמה. הפלפאף!"

עם קאסי היא התלבטה זמן רב.

"מצד אחד, את מוסרית מאוד, הוגנת וטובה ומחוברת מאוד לטבע, אך מצד שני יש בך חכמה עמוקה וכושר הבחנה נדיר, שלא לדבר על זה שאת גם יודעת ללחום באומץ. אבל כנראה יותר מכל את רייבנקלו!"

למרקו היא אמרה: "יש בך תכונה סלית'רינית לדאוג בעיקר לעצמך ולקרובים לך, שזה לא תמיד דבר רע, אבל בעיקר, מתחת למסווה של הבדחן הציני אתה גאון עם חשיבה טובה. רייבנקלו!"

"אני לא מאמינה שמרקו וקאסי באותו הבית," אמרה רייצ'ל והנידה בראשה.