השלג שרק נמס בהק על המצבות הישנות בבית הקברות במכתש גודריק.
דמות עטופה בברדס שחור חצתה את בית הקברות, פניה מוסתרות אבל הבד שמסתיר אותן רטוב.
"פוטר..." לחשה דמות והסירה את הברדס.
איש בגיל העמידה, בעל פנים צהצהבות ושיער שומני ומאפיר רכן על קברו של ג'יימס פוטר.
"לקחת לי את לילי שלי. זה כל מה שהיית." נשימה עמוקה.
"היינו מאושרים, פוטר. חסרי דאגות, מגשרים מעל התהומות האדיירים שעולם הקסמים פער בינינו... ומישהו היה חייב לשבור את הגשר הזה. ג'יימס פוטר הגדול.
מי יגיד לך לא?
בן למשפחת טהורי דם עתיקה. נער שמנת עטוף באהבה ומותרות...
שחקן קווידיץ' דגול, מצטיין בלימודים, מצחיק, כריזמטי, מוכשר..."
נראה שהמילים הבאות חנקו את גרונו של סוורוס סנייפ.
"קינאתי בך, ג'יימס פוטר. היית כל מה שלילי יכלה לבקש. אולי זה אגואיסטי מצידי לומר לה לעזוב אותך, לבחור בי. הרי רציתי עבורה את הטוב ביותר.
מעולם לא הסכמתי להודות שאתה אכן הטוב ביותר."
סנייפ העביר את אצבעותיו החיוורות על תאריך המוות. 21 באוקטובר, 1981.
"אף אחד לא יודע, וגם מעולם לא ידע את הסיפור האמיתי. איש לא יכל היה לנחש שאני אשם בהתעללויות שהעברתם אותי.
כן אני הוא זה שהכניס ללילי לראש שאינך ראוי לה. וראה איך גמרתי...
כן אני הוא זה שפרתח בתגרה הראשונה בינינו, אחת מיני רבות שעוד יגיעו."
סנייפ הרים את ידו וקמץ אותה לאגרוף.
"אף פעם לא מאוחר מדי. עד שימוגר המוות." האויב האחרון שימוגר הוא המוות.
"אני מתנצל, ג'יימס פוטר, על מה שעשיתי ממך ועל כל מה שקרה. אינך פה עוד... אבל בנך פה. הוא מתחיל השנה את מסלול חייו המשמעותי ביותר. ציד ההורקרוקסים. הכל אני יודע. יותר ממה שדמבלדור חושב שאני יודע...
התאכזרתי אליו אל הארי, אני יודע. אבל אני הולך לתקן. לתקן כמה דברים שגויים שקרו בעולמינו, בגללי.
אף פעם לא מאוחר מדי, אנסה לתקן את מה שאוכל. תן לי, אם זה ביכולתך, כוח להמשיך בדרך התלולה שהציבו לי החיים."
סוורוס סנייפ קם ממקומו, ובעיוורון חושים עשה את הדרך לבקתת פוטר.
שלט שצמח מולו, מתקצר את אירועיו הכואבים של המקום.
סנייפ שלף את שרביטו והחל לחרוט מילים בשלט. רוב הסיכויים שהארי לא ישים לב, שגם לא יראה, אבל במחווה אחרונה של הוגנות הוא רשם זאת.
הדרך שבה אתה הולך היא דרך של המוות. הנח לחייך ותיקבר לצד הוריך.
אולי לא הוגנות מושלמת, אבל לפחות הוא, שלא כמו דמבלדור, מספר להארי את כל האמת.
|