ג'ייקאסי

אני ג'ייק, ילד שנלחם ביירקים, חייזרים שפולשים למוחות של בני אדם ומשעבדים אותם.

אנחנו האנימורפס נלחמים בהם: אני, ארבעה מהחברים האנושיים שלי וחייזר.

יש לנו כוח שאין לאף אדם אחר- היכולת להשתנות לכל חיה שניגע בה.

אבל למרות הכוח הזה, יירק נכנס לתוך המוח שלי. פעמיים.

בפעם הראשונה, אקס, החבר החייזרי שלנו, גילה שאני משתלט, אז החברים שלי החזיקו אותי למשך שלושה ימים עד שהיירק מת והייתי חופשי.

בפעם השניה נתתי ליירק להיכנס לי לראש מרצוני החופשי.

בעצם, זה לא היה לגמרי יירק.

נשמע מוזר? תכף אסביר.

ישבנו באסם של קאסי והיא הסבירה לנו את התכנית שלה.

אף אחד לא אהב את התכנית הזאת.

"שאני אבין," אמר מרקו, "את מציעה להפוך ליירקית ולהתנחל לאחד מאיתנו בתוך הראש, כדי שנוכל להיכנס למפקדה של יירקים, ואת מצפה שנאהב את הרעיון הזה?"

<זה לא שעד עכשיו היה לנו איזה שהוא רעיון גדול שדילגנו בשמחה ובאושר כששמענו אותו,> אמר טוביאס במידה רבה של צדק.

"עד כמה שזה נשמע מסוכן, אני חושב שזה רעיון טוב," אמרתי ולא רק כי אני קצת מחבב את קאסי.

"בואו נלך על זה," אמרה רייצ'ל, אבל משמעותית בפחות התלהבות מבדרך כלל.

"מה קרה, זינה הנסיכה הלוחמת?" הקניט אותה מרקו, "לאן נעלמה האמזונה הששה אלי קרב?"

"אני פשוט לא מתלהבת מהאפשרות להסתובב עם רכיכה טפילית בתוך הראש שלי," הסבירה רייצ'ל,

"הרכיכה שבחוץ מספיק גרועה."

והיא הצביעה על מרקו.

"את קוראת לי רכיכה טפילית?" נעלב מרקו, "הקסם האישי שלי הוציא אותך מדעתך."

"אפשר לנהל פה שיחה רצינית?" גנחתי, והספתי: "רייצ'ל, את לא חייבת לתת לקאסי להיכנס דווקא לראש שלך."

רייצ'ל אמרה בזעף קל: "מי מתאימה יותר ממני? אני החברה שלה."

"בלי להעליב, רייצ'ל, אני לא מעוניינת להיכנס לראש שלך עוד פעם," אמרה קאסי.

"מתי נכנסת לראש שלי?" שאלה רייצ'ל בהרמת גבה.

"הפכתי להיות את, וזה אותו הדבר," הסבירה קאסי.

"אז אני מתנדב," אמרתי, "לי יש ניסיון עם יירקים בתוך הראש שלי."

"זאת בדיוק הסיבה שאני לא אכנס לך לראש," התנגדה קאסי.

"זה לא מה שהיה אז," התעקשתי, "אז זה היה יירק אמיתי שפלש לזכרונות ולמחשבות שלי. את לא כזאת."

"אני לא יכולה להבטיח שאני אצליח להשתלט על האינסטינקטים של היירק," אמרה קאסי בשקט.

"אין לי מה להסתיר ממך," הבהרתי.

"איתי את תרגישי הרבה יותר-" התחילה לומר רייצ'ל, אך מרקו קטע אותה.

"במקום לריב על קאסי," הוא אמר בקול, "למה שלא נחליט על מי היא תשתלט בשיטה הישנה והטובה: ניתן את זה ליד הגורל."

"טוב," נאנחתי, "נוציא מההגרלה את אקס וטוביאס, כי עדיף שקאסי תיכנס לגוף אנושי, בלי מגבלת זמן."

<אין לי שום התנגדות לזה, הנסיך ג'ייק,> הכריז אקס.

אספתי מהרצפה שלושה מקלות דקיקים וקיצרתי שניים מהם לאורך שווה.

את האחרון עשיתי קצר יותר מכולם.

"מי שמושך את המקל הכי קצר זוכה לארח את קאסי במוח שלו," הכרזתי, והסתרתי את החלק התחתון של הענפים באגרוף שלי, כך שלא היה אפשר לדעת איזה מהם הכי קצר.

"אני מאוד מקווה לא לזכות בפרס הגדול," נאנח מרקו ולקח מקל מתוך ידי.

זה היה מקל ארוך.

גם רייצ'ל לקחה מקל ארוך.

"טוב, קאסי, אין לך ברירה," אמרתי, "כדאי שתתאמני על זה כבר עכשיו, כדי שבמבצע זאת לא תהיה הפעם הראשונה שלך."

קאסי נראתה חיוורת.

"אני הולכת ללבוש בגדי השתנות," היא אמרה והלכה אל הבית שלה.

אי אפשר להשתנות עם בגדים שהם לא צמודים.

"איזה כיף," נאנחתי והתיישבתי על ערימה של קש.

רייצ'ל הסתכלה עלי.

"אתה בטוח שאתה לא רוצה שאני אחליף אותך?"

"אני בטוח," אישרתי.

קאסי חזרה כעבור זמן קצר עם טייטס וחולצה צמודה, וחלצה את נעליה בבעיטה.

"אני מתחילה להשתנות," היא הודיעה.

כולם הסבו את מבטיהם, חוץ ממני.

קאסי התכווצה במהירות.

ואז היא נעשתה אפורה פתאום, והשיער הקצוץ שלה נעלם.

כל איבר אפשרי נשאב בחזרה לתוך גופה, עד שהרגליים שלה נעלמו והיא כמעט נפלה, אבל הרמתי אותה- היא הייתה מספיק קטנה בשלב הזה.

היא הלכה ונעשתה פחות כבדה, עד שיכולתי להרים אותה בכף היד שלי, וככל שהיא הייתה יותר קטנה, היא נעשתה פחות אנושית, עד שהחזקתי יירק מושלם- רכיכה מגעילה.

<אני חושבת שגמרתי,> אמרה קאסי בדיבור מחשבה, <אבל אני לא מרגישה או רואה כמעט שום דבר.

קירבתי אותה אל צד הראש שלי.

"תזחלי לתוך האוזן שלי," אמרתי, תוהה אם היא בכלל יכולה לשמוע אותי עכשיו.

"אני מקווה לא לשמוע ממך את המשפט הזה יותר אף פעם, לעולם," אמר מרקו.

קאסי זחלה תוך האוזן שלי.

פתאום תקפה אותי ההרגשה המוכרת להחריד של כאב ראש וחולשה.

כמעט נפלתי, אבל רייצ'ל תפסה אותי.

נתמכתי בה לפרק זמן שנראה לי כמו נצח, בזמן שאותן התחושות הגופניות שהיו לי כשיירק השתלט עלי בפעם הקודמת התחזקו.

מדי פעם שמעתי את האחרים פונים אלי, אבל לא הצלחתי להגיב.

"הי, הכל בסדר?" שאלה רייצ'ל.

"נראה לי שכן," המילים יצאו מתוך פי, אבל לא אני אמרתי אותן.

<מצטערת!> שמעתי את קאסי בתוך הראש שלי, <אני כל כך כל כך מצטערת שהשתלטתי עליך, לא התכוונתי לעשות את זה!>

יכולתי להרגיש את הצער שלה, כמו שחשתי את הרגשות של היירק

אז סלחתי לה, אחרי הכל אני מחבב את קאסי.

ואז קאסי לא הצטערה יותר, הרגשתי ממנה רגש אחר, רגש של חיבה.

וזה היה מוזר, כי זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי מיירק רגש של חיבה.

קאסי מחבבת אותי, חשבתי.

הבנתי שהיא שומעת את זה.

שמחתי על כך שהיא שומעת את זה.

פתאום עלה בי זיכרון, של קאסי יושבת לידי ומחזיקה לי את היד ברגעים האחרונים שלי

כמשתלט.

קאסי העלתה את הזיכרון הזה.

העליתי זיכרון שלי רוקד עם קאסי, בבית ספר, אחרי שהיא צחקה על איך שרקדתי ריקודי עם.

העליתי זיכרון שבו אני נוזף בקאסי על כך שהיא כמעט נתקעה בגוף של בואש, אבל פתאום הזיכרון עבר לנקודת המבט של קאסי.

מאותו רגע התחלנו להעלות עשרות זכרונות, ששוטטו בין נקודת המבט שלי ושל קאסי.

הרגשתי את השמחה של קאסי ואת החיבה שלה מתמזגים לרגש טהור אחד....

הרגשתי איך נקודות המבט שלנו בזכרונות עוברות במהירות ממני לקאסי ומקאסי אלי, עד שכמעט הפכנו להיות ישות אחת...

ואז כאב חד וצורב החזיר אותנו למציאות.

"איה!" יללנו.

נגענו במצח שלנו.

הוא דימם.

"נגמר הזמן שלך, קאסי!" צרח מרקו כמו משוגע.

קאסי זלגה האוזן שלי והתחילה להשתנות במהירות, נופלת אל הרצפה.

תפסתי אותה בזמן שהיא השתנתה במהירות רבה.

הייתי מזועזע.

קאסי כמעט נלכדה כיירק בגלל חוסר הזהירות שלי.

זה יותר גרוע מהמקרה ההוא עם הבואש.

מה אני שווה כמנהיג אם אני חסר אחריות לגבי חברי הצוות שלי?

"אתם שניכם ירדתם מהפסים!" צרח מרקו, "פשוט השתגעתם! התעלמתם מאיתנו!"

הוא קילל בשטף קללות שאפילו לא חשדתי שהוא מכיר.

מחיתי עוד דם מהמצח שלי.

"אז פצעתם אותנו. מי עשה את זה?" שאלתי.

רייצ'ל הסתכלה עלי במבט מוזר.

"אותנו?"

"של מי היה הרעיון הזה?" התעקשתי.

<מצטער, הנסיך ג'ייק,> אמר אקס.

הלהב שלו היה מוכתם בדם.

"זה היה גאוני, אקס," אמרתי, "כל הכבוד."

"אותנו?!," התעקשה רייצ'ל.

או שהסמקתי, או שמישהו הדליק מדורה על הלחיים שלי בלי ששמתי לב.

"סתם נפלט לי," התחמקתי.

"אבא שלי עוד מעט בא," אמרה קאסי, "כדאי שננעל את הישיבה הזאת."

כולם חוץ ממני ומקאסי יצאו, לא לפני שרייצ'ל נעצה בי מבט אכזרי נוסף.

קאסי הוציאה תחבושת מאיפה שהוא.

"כדאי לטפל בפצע הזה," היא אמרה.

הנהנתי והתיישבתי כדי להקל עליה לחבוש לי את המצח.

"זה היה ממש כואב," אמרה קאסי, "אתה בסדר?"

שוב הנהנתי.

כשהיא גמרה, התחלתי לצאת.

הלילה ירד וכוכבים נצצו בשמים.

קאסי יצאה בעקבותי.

"ג'ייק," היא התחילה להגיד.

הסתובבתי אליה וחיבקתי אותה.

"קאסי," אמרתי לה בשקט, "את אוהבת אותי."

זאת לא היתה שאלה וזה לא הביך אותי להגיד את זה, כי ידעתי שזה נכון.

"גם אתה אוהב אותי," ענתה קאסי, כמעט בלחישה.

חייכתי.

ליטפתי לה את הלחי.

הרכנתי את ראשי לעבר ראשה והנחתי את שפתותי על שפתיה.

לרגע, הרגשתי שוב כאילו אני וקאסי הופכים לישות אחת.

<הנסיך ג'ייק, למה אתה מנסה לאכול את קאסי?> שאל אקס פתאום.

"אקס!" קראנו במבוכה ובבהלה.

לפעמים אקס יכול להיות חסר טקט.

הרגשתי כאילו הפנים שלי עולים בלהבות ופועמים.

"אני לא- פשוט אני-" גמגמתי.

"ג'ייק, אתה לא צריך ללכת הביתה?" הושיעה אותי קאסי.

"כן," הסכמתי איתה, חיבקתי אותה פעם אחת אחרונה וברחתי משם.

למרות המבוכה, זה היה הערב המדהים ביותר בחיי.